אַחַר מוֹת אָבִי

כַּחֲלוֹף הַזְּמַן

אֲנִי יוֹרֶדֶת

עֲצוּמַת עֵינַיִם, לְמוּדַת מַדְרֵגוֹת

לְבֵית גְּנָזַי,

אֶל מַדַּף בַּקְבּוּקוֹנֵי הַבֹּשֶׂם.

מְעִזָּהּ לִפְקֹק,

לִשְׁאֹף נִיחוֹחוֹת שֶׁהִשְׁאַרְתָּ,

מְזַהָה בָּהֶם עֲקֵבוֹת:

– אַתָּה וְקַמְצוּץ אֲנִי מִשֶּׁכְּבָר’

– אֲנִי מְתֻבָּל בְּאַתָּה’

– טְיוּטַת רֵיחַ דַּק שֶׁל הִנְּנִי,

                     שֶׁל מִי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי,

וְאַתָּה בָּזֶה, גַּם בָּזֶה וּבָזֶה,

אַבָּא.

כַּחֲלוֹף הַזְּמַן מִתְחַדֵּד בִּי חוּשׁ הָרֵיחַ.

אֲנִי מִתְבַּשֶּׂמֶת,

פּוֹקֶקֶת,

מְטַפֶּסֶת

מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה,

כְּפַעַם בְּפַעַם

מְרַחְרַחַת פִּרְקֵי יָדַי,

כְּמוֹ יַלְדָּה הָרָצָה לִזְרוֹעוֹת אָבִיהָ

כְּשֶׁנִּבְהֶלֶת,

כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת,

אוֹ רַק כְּדֵי לְתַקֵּף מֵחָדָשׁ אֶת שְׁטַר הַחִבּוּק.

הַזְּמַן  מָתַח קַוֵּי אֹרֶךְ וְרֹחַב

בְּזָוִיּוֹת עֵינַי

אֲבָל הַחִבּוּק נוֹתַר מְעֻגָּל

וְרֵיחוֹ טָרִי.

בַּת חֲמִשִּׁים כְּבַת חָמֵשׁ,

מְגִיחָה שׁוּב לַמִּפְלָס הָעֶלְיוֹן.

הַיַּלְדָּה שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי.