ארובות השמים

מנקה הארובות הקטן חבט את מברשתו המפויחת בתנועה נמרצת כדי לנערה, וקינח את ידיו במכנסיו המטולאים. נשורת של פיח צללה אל תוך תלתלי הפלדה שלו והתמידה אל תוך הזר האפרפר שהסתמן סביב הסולם שעליו עמד.

למטה היתה החגיגה בעיצומה ואנשים שרו וצחקו.

מנקה הארובות ירד לאט, תוך שהוא מותיר אחריו את השלבים העליונים של הסולם, הוא שלח מבט חטוף אל השולחנות הערוכים. אבל איש לא הבחין בו והוא חמק דרך הפתח אל המבואה.

הֵי, אמר השוער, וזה שלך. הוא הטיל לתוך ידו הקטנה השחורה של מנקה הארובות מטבע כסף עגולה בוהקת. כהרף עין הפך צבעה לאפור עמום.

ואני, אמר מנקה הארובות, הולך לנקות את המעשנות בבית הסמוך.

לך לשלום, אמר השוער.

כאן הם עוד ימשיכו לשיר. אמר מנקה הארובות.

הם אוכלים ממתקים, אמר השוער.

כן, אמר מנקה הארובות, מכל הסוגים.

גם אתה רוצה, אמר השוער.

כן, אמר מנקה הארובות וקולו סדוק.

זאת העבודה שלך. אמר השוער. והם ישירו.

כן, אמר מנקה הארובות בלא שמחה.

אתה משתכר מכל ארובה שאתה מנקה, הסביר השוער.

מטבע, אמר מנקה הארובות, כן.

לא, אמר השוער. כל פיסת שמים שאתה חושף בזיפי מברשת הקש, היא שלך. האנשים הצוחקים רואים את השמים פעם ביום. ואתה מביט כל יום על המון פיסות שמים. מבעד לכל ארובה אתה מקבל ריבוע של שמים. אתה אדם עשיר.

עשיר מהם? בקש מנקה הארובות לדעת.

זאת למה לך? תהה השוער. עשיר ממין אחר. אתה פותח להם את השמים.

טוב, אמר מנקה הארובות, תפס במברשת הקש הגדולה בשערותיה וגרר אותה אחריו, ופנה משם בצעדים קטנים.