1

מִנְחָה

וְלֹא הָיָה לִי הוֹן

לָתֵת בְּעַד אֶשְׁכָּר

בְּאִצְטַבַּת קְרִיסְטָל וּבְדֹלַח

מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים

מַעֲשֵׂה רוֹקֵם וְחֵשֶׁב

שֶׁל עֲדָיֵי-לִבּוֹת שְׁבִירִים

אַרְגָּמָן וָשֵׁשׁ מָשְׁזָר

חֲרוּזֵי זָהָב וְכֶסֶף וְתוֹרִים.

אֶת פָּנַי אֲשֶׁר הִשְׁחִירוּ

לְהַסְווֹת בִּדְיוֹ שֶׁל כֶּשֶׁף

וּבְעִנְבְּלֵי מְשׁוֹרְרִים.

וּקְטֹרֶת וּלְבוֹנָה וְנִיחוֹחַ סְמָדַר

וְאֵשׁ וְתִמְרוֹת עָשָׁן

וְעָנָן כָּבֵד

עַל הַר.

.

וְלֹא הָיָה סִפֵּק בִּי

וְדוֹדִי חָמַק עָבַר –

רְאֵה הִטְלֵאתִי נַהֲמוֹת שֶׁל זַעַף

עַל חוּט פִּשְׁתָּן שֶׁפָּרַמְתִּי

מִן הַשַּׂק שֶׁבֵּין שִׁכְמוֹתַי.

רְאֵה מַה גַּסָּה

הַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁחָרַזְתִּי לְךָ

לֵילוֹת שִׁכּוֹרִים

אֱמוּנַת עִתַּי.

רְאֵה מֶה עָלוּב

תָּו שֶׁתָּפַרְתִּי בָּהּ

אַהֲבָה לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ

כְּאֵב לֹא יֵדַע הַרְפּוֹת.

.

הֲתִתֵּן מִנְחָתִי

אֶל אַשְׁפּוֹת,

הֲתִבְזֶה לֵב נִשְׁבָּר

מַעְיַן דְּמָעַי אֲשֶׁר נֶחְתַּם

גַּנִּי אֲשֶׁר נִנְעַל

כַּרְמִי שֶׁלֹּא נִנְטַר

הֲתָבֹא מִלְּבָנוֹן

תֵּרֵד

אֱלֵי מִדְבָּר?