מרג’ – פרק ו’

בערב היא שומעת את כל ההודעות שהושארו לה, מעל עשר משי, זועמות. השארת אותנו לבד וברחת, זו לא התנהלות, ולמה נראה לך שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה. אבל היא יודעת שהיא יכולה שרק ינסה אותה. עוד כמה משירלי, עם שאלות משאלות שונות שלא נעצרו גם כשביקשה לא להתקשר לטלפון האישי שלה ולכתוב לה רק למערכות מקושרות עבודה, והודעה ידידותית מאורי ששי עצבני כמו הלילה והוא ממליץ לה ליצור קשר.

היא פותחת את המחשב ומסמנת שהיא נוכחת. מחכה למבול. הוא לא מגיע, אולי כי מאוחר והיא מחפשת אותו לבד וכותבת לשי, מתנצלת, אומרת שהיא לא הרגישה טוב, ושהלכה לישון, והיה לה יום משוגע. מתנצלת גם לשירלי, אומרת לכולם שתהיה במשרד מחר ותשלים שעות ועבודה משבע בבוקר, ומי שרוצה יכול לחפש אותה שם. והולכת לישון.

בבוקר היא שוב מפייסת את שי. והוא מקבל את המחווה של ההגעה המוקדמת ומתפייס בחציו. והיא מתיישבת לעבוד, שירלי בצמוד אליה. עם השוקולד. תראי, שירלי אומרת לה ומראה את לוח הזמנים שלה: תראי איך לא הותאמו הישיבות היום, יש באחת עשרה ישיבה בקומה חמש, באחת בקומה אחת ובשלוש שוב בקומה חמש, בסוף אני אצא מקל מהעבודה הזו וזה יהיה מבאס.

היא לא אומרת לה שיש מעלית וממשיכה לעבוד בשקט.

עד תשע בערב היא יושבת במשרד, מסיימת הספקים של אתמול, מעבירה מידע לשירלי, מריחה שוקולד וקפה בכל פינה בחדר, עוברת על תכנון רבעוני עם אורי, עוזרת לנעמה בעיצוב שלא הצליחה לעשות, מעודדת את מירי שבסוף הן עוד תתרגלנה לשירלי, מפייסת את שי, מפייסת את שי, מפייסת את שי. מטפלת בבעיות בסביבת ייצור, ולא אוכלת כלום.

בתשע היא מקבלת מייל מחממה שנקבעה לה למחר שיחת עיון בספרי מוסר עם הבנות. בהצלחה. היא מתקשרת למשרד ומבקשת לדבר עם קורנגוט. הוא אומר שהבנות ביקשו והוא לא רצה לסרב. ועל כל שינוי לפנות לקרויזר.

בתשע היא מקבלת מייל מחממה שנקבעה לה למחר שיחת עיון בספרי מוסר עם הבנות. בהצלחה. היא מתקשרת למשרד ומבקשת לדבר עם קורנגוט. הוא אומר שהבנות ביקשו והוא לא רצה לסרב. ועל כל שינוי לפנות לקרויזר.

קרויזר, מנהל טכני של המוסד ואחראי על השיבוצים הוא איש גבוה ורחב, חסיד נמרץ ותמיד עם אוזניה אחת, טלפון בכיס החולצה וביפר על החגורה. מסתובב בבניין הפנימיה עם המשקפיים ביד ובליווי שני עובדי תחזוקה, והוא לא האיש שאתו היא רוצה להתווכח. או לריב.

בסוף היא לא רבה עם קרויזר והלכה לדבר אתן על נס וטבע. קראה קצת מכתב מאליהו קודם, התקשרה למאיר אח שלה והלכה. הבנות נהנו אבל שאלו אותה הרבה שאלות שלא היה לה מושג איך לענות עליהן, בכל אופן עברו הרבה שנים מאז ישבה בסמינר ולמדה את הדברים. אמנם אז למדה בעל פה, והיא זוכרת עד היום, אבל את השאלות ששאלו לא לימדו אותה.

היא שמחה שהכינה את עצמה מראש והקליטה את השיחה תוך כדי, והיא עולה לקורנגוט עם ההקלטה כדי שיבין שזה פחות בשבילה וגם כדי שיתן לה תשובות.

קורנגוט לא במשרד והיא מחפשת את קרויזר. מוצאת אותו מנסה לתקן מדפסת תקולה ואומרת לו שפעם הבאה כשיש חור במערכת היא לא מילוי. ולא משנה מי אומר לו כן לשבץ אותה, עד שאין לו אישור קולי ממנה אישית, שלא יעשה את זה.

קרויזר לא מבין מה הבעיה. כל אחד צריך לעשות מה שצריך, ואם את יכולה לעשות את זה, לא מבין מה הסיפור. אז היה שם חור, ותקעתי אותך, אני בטוח שהסתדרת. והיא אומרת שלא היה לה מושג מה לומר להן, ולא יודעת מה לומר פעם הבאה. והוא נובח שמה, את לא יהודיה? רק המרצים? את משובצת לשעה הזו בצורה קבועה כל שבוע. אומר והולך.

אז היא מתקשרת למאיר ואומרת שהיא חייבת עזרה לפעם הבאה, והוא שואל מה היא זוכרת. והיא לא זוכרת הרבה, קצת מכיתה י״ב, קצת מי״ג, קצת על בית של תורה. קצת על זה שאסור לתת לבעל להוריד את הפח. קצת על זה שאבא יכול גם לענות לא. קצת על אמונה וביטחון, בפרנסה, בהשתדלות. לא לעשות מעבר כי פרנסה משמים.

והיא אומרת למאיר שהיא לא מבינה למה היא צריכה לקריין להן את מה שכתוב, שיפתחו ספר וזהו. מאיר שותק.

בוקר למחרת היא מוצאת את עצמה נענית להזמנה של שירלי לכוס קפה, שוקולד וסיגריה. כי זה סיגריה בלונד, ואת חייבת לנסות, ואם אנחנו הולכות לעבוד יחד אז את בין כך ובין כך תצטרכי להתרגל לריח הזה, אז לפחות תיהני ממנו גם. אז היא מסכמת עם שירלי שהיא תתמקד בשוקולד ושירלי בסיגריה. וחושבת לעצמה שתכלס, יחיאל הוא מתוכנת אז אפשר לתכנת אותו בצורה שיזרום עם סיגריות, נניח, או כל דבר אחר. כי תראה את שירלי, היא אומרת לו, היא שחררה. שחררה את הדמות של הרווקה המבוגרת, והיא נהנית מהחיים, ורק אני עדיין מתנצלת על זה שאני גרה לבד ואני עדיין לא נשואה, ואני כבר מתחילה להתערער מנטלית ולראות דמיונות בהקיץ, אז זה לא יוסיף שום דבר למשוואה. אבל רק מלראות אותה ואת יחיאל יוצאים יחד לעישון קצר היא מתחילה לצחוק.

תראה את שירלי, היא אומרת לו, היא שחררה. שחררה את הדמות של הרווקה המבוגרת, והיא נהנית מהחיים, ורק אני עדיין מתנצלת על זה שאני גרה לבד ואני עדיין לא נשואה.

מה יש, שי נכנס לחדר, מה מצחיק? אוח, מה זה ככה בפנים? שירלי. מחניק פה. הוא פותח את החלון.

באמת מחניק, היא אומרת לו, ומטיסה את הסיגריה מהיד של שירלי לפח בקשת מעל הראש של שירלי.

ומה מצחיק?

שום דבר, היא אומרת. ממש שום דבר. ומסתכלת מהצד וקולטת את הסיטואציה של שירלי מעשנת, והיא אוכלת מהשוקולד והיא רוצה לברוח.

והיא חוזרת הביתה עצבנית ופותחת מחשב ומנסה לחזור לעבוד, אבל נתקעת כי צריכה את שירלי לאשר לה מבנה כי שי החליט ששום שינוי מבני לא עובר בלי אישור של שירלי, אבל היא לא עובדת אחרי שבע, כי זה השעות שהיא נהנית וחיה, כהגדרתה, אז היא לא יכולה לעבוד עכשו בגלל שירלי הזו, והיא חייבת לעמוד מול יחיאל, עצבנית. אז היא הולכת לחפש כל חפץ אדום שיש בבית ומוצאת אגרטל קטן שחנה’לה של מאיר נתנה לה פעם וציור, גם כן של חנה’לה עם נגיעות אדום, והיא זורקת את האגרטל לפח ומתעללת בדף קצת עד שהוא מצטרף לאגרטל. שמה פיצה זוגלובק בטוסטר אבל אז קולטת שהיא צבועה באדום אז עוטפת בשתי עטיפות ומעיפה לפח והולכת לישון.

אולי תלך מחר לעבודה במקומי, היא מבקשת מיחיאל, התחלתי לשנוא אותה ומאז אין לי חיים.

יש לך אותי. הוא עונה לה.

אתה גם כן, היא כמעט בוכה.

הטלפון שלה מצלצל. שי. מה הוא רוצה ממנה בשעה הזו, היא מסתכלת ורואה שרק אחת עשרה, זורמת.

אני שולח לך לינק, תעלי, אורי כבר שם.

ושירלי?

לא.

זה מריץ אותה לקום, תוך דקה היא שם. שי על הספה בבית שלו ואילנה ברקע עם הילד על הידיים. משעמם לך? שי שאל אותה, את מבינה בילדים? אולי תקחי אותו לילה, ואילנה תוכל לישון לילה רצוף ואז אני אוכל לעבוד בשקט?

זה מריץ אותה לקום, תוך דקה היא שם. שי על הספה בבית שלו ואילנה ברקע עם הילד על הידיים. משעמם לך? שי שאל אותה, את מבינה בילדים? אולי תקחי אותו לילה, ואילנה תוכל לישון לילה רצוף ואז אני אוכל לעבוד בשקט?

תביא לשירלי, היא אומרת, ככה נוכל אנחנו לעבוד והיא שגם ככה לא עובדת תהיה עם הילד.

לה, היא לא סגנון של ילדים. יאללה, אורי תתחיל. עוד שניה היום נגמר ובקושי התחלנו אותו.

עד אחת הם ישבו רצוף, בונים השערות לרבעון הבא, בודקים באגים פתוחים, מנסים לראות אם הצוות שלה יכול לקחת משימות נוספות על עצמו אף שהם באמצע פרויקט. באחת וחמש דקות שי מסכם ושואל אם היא יכולה להספיק עוד משהו הלילה. היא אומרת כן וסוגרת בחיוך גדול.

תוך שעה היא מסיימת ועדיין מוקדם לה, אז היא מנסה לבדוק אולי היא כן יכולה להתקדם בלי שירלי בתכנון של המבנה של הפרויקט החדש. עובדת קצת לבד ושולחת במייל לשי לקבל אישור. היא מצרפת את הקבצים וכותבת לשי שהיא התקדמה בלי שירלי לאור ההצלחה שלה בדבר הקודם שהוא ביקש, ושירלי בטח ישנה וחבל לה על הזמן הזה, אז אם הוא יכול לאשר לה.

הוא מחזיר לה הודעה קולית זועמת כאילו לא עברו עכשו שעות עבודה איכותיות במיוחד, שלא תמשיך בלי שירלי ומבחינתו הוא היה אומר לה למחוק הכל כי שירלי היא הבוס במקרה הזה אבל משום שהיא עובדת ותיקה הוא לא אומר לה כלום.

שירלי היא הבוס. בטח. היא בוהה בטלפון, רוצה לבכות.

מתקשרת לקוסמטיקאית. היא לא עונה לה. היא מתקשרת שוב. אני יודעת ששלוש בלילה. אני חייבת תור עכשו, אני אשלם לך תעריף לילה.