סֶגֶר בִּבְנֵי בְּרַק

זֹאת הָעִיר שֶׁלִּי

לֵילוֹת כַּיָּמִים:

רְחוֹבוֹת שׁוֹמְמִים

שׁוֹטְרִים; מַחְסוֹמִים

וַעֲדַת צַלָּמִים

שֶׁפּוֹעֶרֶת נֶגְדִּי עֲדָשָׁה

לְהַכְפִּישׁ

לְהַדְגִּישׁ

לְהַגְדִּישׁ

אֶת הַסְּאָה; אֶת הַשָּׁעָה

אֶת הַיְּדִיעָה

הַבָּאָה

 *

מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת

מְחַכִּים הַשֶּׁמֶשׁ וְהַשָּׁמַיִם

לַעֲטֹף.

בִּפְנִים, אֲנִי

מְנַסָּה לִגְדֹּל לְבַד

בֵּינְתַיִם.

*‬

בְּתוֹךְ כָּל הַכָּאוֹס הַזֶּה
תֵּן לִי רֶגַע
לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְתַּנֶּנֶת לַחֶדֶר
לִזְכֹּר: עוֹד יֵשׁ עוֹלָם בַּחוּץ.