סטנדרים

סטנדרים רבים בבית המדרש שורות, שורות, ומולן בקרן המזרח, הסטנדראש מתנדנד, כתף אל כתף לצד ה ‘ארונקודש’, ופניו נשואות אל הציבור. הסטנדר הזה לא היה מגזע תרשישים. סטנדר ליטאי שעלה מאמריקה, אך מגיל צעיר נטע עצמו במקום תורה, ביני סטנדרי, הפך כל כולו לחפצא של סטנדר. מסר עצמו לטובת הכלל ופרט והאיר פנים ולב לכל אדם. לפעמים היה יוצא מכליו ודופק על הסטנדר, דופק חזק. מדי.

סטנדרים רבים היו בישיבה, היה הסטנדר שישב בבית המוסר למעלה, בשפתיים דולקות ובניגון מיוחד קרא שוב ושוב את תחילת ההקדמה למסילת ישרים, מה חובתו בעולמו, מה חובתו, בעולמו, ולאן צריך שישים וכו’ בכל אשר הוא עמל וכו’, ודע לך שהלילה הזה הוא אפל ואין אדם מבחין בו בין עמוד לאדם לעמוד. כך היה משנן שוב ושוב, להשריש את הדברים בלבו. סטנדרים אחרים הריצו עליו דאחקות, בעיקר אלו משיעור א’ שלא הכירו אותו. בשבת בבוקר היו נשות הר”מים עולות לעזרת נשים ומניחות עליו סידור בזמן ששרו לכה דודי למטה בבית המדרש. ואל תתנדנדו באי נוחות, כי לכל סטנדר יש שעה וטבעת שמתעגלת בגזעו, ולכל דבר יש סידור מלא או ריק, סידור, ולפעמים נפתח בכל פה.

ליל שבועות היה יום הדין של הסטנדרים. מעת התקדש הליל התנדנדו במהירות, להספיק כמה שיותר. והיו גם שהחזיקו בקובץ מפרשים עבה תחת הכריכה. סטנדרים קלי ברזל שתו קפה וגרגרו אבטיח אדום ורוגעלאך כל שעה עגולה. בבוקר אחרי הקידוש עם הגביניות כולם ישנו, מי שהקיץ אותם היה הסטנדר הדרוזי שעבד במטבח, זה היה היום שלו.

ליל שבועות היה יום הדין של הסטנדרים. מעת התקדש הליל התנדנדו במהירות, להספיק כמה שיותר. והיו גם שהחזיקו בקובץ מפרשים עבה תחת הכריכה.

מה קובע את איכות הסטנדר? דברים הרבה ואכמ”ל. פעם בשנה בחנו סטנדרים חדשים עבור קבלתם לבית המדרש הליטאי שבעיר הפריפריאלית, וזאת למרות שהרשימות היו סגורות כבר זמן רב לפני כן. יום בחינה אחד הוקדש לסטנדרים אשכנזים ואחר לסטנדרים ספרדים. האחרונים עמדו שם להקות להקות, וסיכוייהם נמוכים. תכל’ס סטנדרים דומים מאוד, מסגרת ברזל ועץ, אבל זה בכלל לא עניין של גזענות, זו מנטליות. בשיחות דיברו על תיקון המידות ונגיעות קטנות שבנפש, “ה’ יראה ללבב”, אמרו. לגבי הספרדים זה גם עניין של רישום, הסבירו בשקט, ושל רושם. מה רוצים מאתנו? אנחנו רק סטנדרים.

באוצר הספרים חיפשתי תשובות, משהו שישקה אותי, ולא מצאתי שכותבים שירה, ומשכך, יש לעיין בדבר ואולי לומר שגם זו מעולם כאילו לא נכתבה.