שנ”צ שֶׁל יוֹם חֻלִּין

וַתִּשְׁאַל אֶת נַפְשָׁהּ לָמוּת

לִבְרֹחַ לְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיְּקוּם

תַּחַת זֹאת חָלְצָה נַעֲלֶיהָ

וַתָּגֶל אֶת הָאֲבָנִים מֵעַל לִבָּהּ

אֶבֶן הַזּוּגִיּוּת

אֶבֶן הַפַּרְנָסָה

אֶבֶן הַהוֹרוּת

אֶבֶן הַקַּרְיֶרָה

אֶבֶן הַהֱיוֹת

וַתָּשֶׂם אֶת הָאֲבָנִים לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ

וַתִּשְׁכַּב בְּמִטָּתָהּ

לֹא אָמְרָה שִׁירָה

לֹא נָשְׂאָה תְּפִלָּה

גַּם לֹא יָצְאָה לְמִלְחָמָה

כְּמַעֲשֵׂה חִזְקִיָּהוּ בִּשְׁעָתוֹ.

וַתִּפֹּל עָלֶיהָ תַּרְדֵּמָה

וְהִנֵּה בַּחֲלוֹמָהּ סֻלָּם

רַגְלָיו עַל הָאָרֶץ

וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה

וְהִיא לוֹפֶתֶת אוֹתוֹ

וַתִּשְׁמַע אֶת קוֹל אֱלֹ-הִים מְדַבֵּר אֵלֶיהָ:

הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ

בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים

וּבְזֵעַת אַפַּיִךְ תֹּאכְלִי לָחֶם.

וַתֶּחֱרַד אֶל נַפְשָׁהּ

וַתַּעֲמֹד עַל מְקוֹמָהּ

לֹא יָכְלָה לַעֲלוֹת אוֹ לָרֶדֶת

כִּי הָיָה הַסֻּלָּם שַׁבְרִירִי וַחֲסַר שְׁלַבִּים

וַתִּיקַץ מִשְּׁנָתָהּ בְּבֶהָלָה

וַתִּקְרָא: “מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה!”

וַתִּמְצָא תַּחַת רֹאשָׁהּ

מִקְשָׁה אַחַת אֶבֶן

וַתִּקַּח אֶת הָאֶבֶן וַתָּשֶׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה

וַתֹּאמַר בְּלִבָּהּ:

עֵד הַגַּל הַזֶּה לְחֶבְלֵי מָשִׁיחַ

לְכָל הַנָּשִׁים קְשׁוֹת הָרוּחַ

אֲשֶׁר שִׂפְתֵיהֶן נָעוֹת

וְקוֹלָן לֹא נִשְׁמָע.

וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ

לְהָכִין אֲרוּחַת עֶרֶב.