אריה בוזינסון

אני גולדברג – הר זהב, חה-חה-חה. הכול בחדר הזה, גם הבן שלי עם אשתו… שיקצע, ברור; וגם השייגעץ – זה הוא לומד על הפסנתר. הוא יתאכזב שלא כיוונת. אסביר לו שאני אשם… אבל תבוא לסעודה בשבת.

אישה לבושה שחורים מכף רגל ועד ראש, מגפיהָ טובעים בבוץ, ענף בידה והיא רצה אחרי כבשה שפרוותה ספוגה רפש, תרנגולת מזוהמת מנסה לפרוש את כנפיה כדי להימלט ממגפי האישה, כלב כחוש שעורו תלוי על עצמותיו כמו כביסה רטובה מנער את הטיט מרגלו ומיילל – והכל טובע בערפל סמיך וכבד…