יעלי מתעלמת מ”לדחוף”, מתעכבת על כל השאר. המילים שלה קלילות כל כך, מרפרפות. אבא לעולם לא יוכל לנחש מה נצבט בתוך הלב שלה. מה דואג כל כך. “נו, ומה לא טוב בסגל מביתר, אבא? יהודה של אסתי אמר שהוא בחור מיוחד.”
כל הזמן דאגו כולם שלא ישעמם להם. הזרימו ספרים ועיתונים. הציעו לבוא לבקר בליל שבת, והזמינו את עצמם לסעודה שלישית. בפינה קטנה ומקומטת בתוך הלב, גם היא דאגה. כל כך הרבה שנים לא היו שניהם לבד בבית בשבת.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’