אסנת

מיכאל כבר חזר מערבית והיא שמעה אותו מנקה את הכלים שבכיור משאריות סעודות השבת. הוא לא מדבר איתה כבר שלושה ימים. על מה ולמה הפעם, לא לגמרי הבינה, וזה כבר לא עניין אותה. פיתחה אדישות שהגנה עליה.

“אם אתה רוצה שאהיה לבד, אז אהיה לבד…” אמרה בהשלמה לכיוון השמיים. “אני לא נלחמת יותר, אני לא מנסה למלא את החלל יותר. כי מלוא כל העולם כבודך. ואתה אמור למלא את החלל, כי אין באמת חלל.”