
שוברת שתיקה – אתם שאלתם, הסופרת ענתה
מה יצא לנפגעות מהעונש שקיבל רובי? מה דעת תורה בנושא הסגרת פוגעים למשטרה? איך אפשר לצפות מילדה שנפגעה לעמוד מול הפוגע ולהעיד? על כך ועוד, במדור סיכום מיוחד
מה יצא לנפגעות מהעונש שקיבל רובי? מה דעת תורה בנושא הסגרת פוגעים למשטרה? איך אפשר לצפות מילדה שנפגעה לעמוד מול הפוגע ולהעיד? על כך ועוד, במדור סיכום מיוחד
אני מנסה להבין מה היא בדיוק אומרת, אבל אני רואה שההורים שלה כבר הבינו. מלכה מרימה יד רועדת ומכסה את פיה, וחמי מחוויר כמו סיד. הוא מתכונן לקום, אבל בסוף מתחרט ונשאר לשבת. כאילו ברגע אחד אזל לו הכח. כשהקול של שרה’לה עולה שוב, הוא תובעני ומאשים.
“ואמא שלי? את יודעת שהיא כן דואגת ומתעניינת בכם ובנכדים. היא מאד אוהבת את נועה ואת אביגיל, אבל בסוף נראה לי שהיא מאמינה שזה העולם, ושככה זה גברים, ושהתפקיד של הנשים הוא לסבול בשקט. חוץ מבענייני האמנות שלה, היא רגילה לשתוק וללכת אחרי אבא שלי. במיוחד בבית, בטריטוריה שלו. היא לא אשה חזקה כמוך.”
“אתי, את צריכה לחשוב קודם כל על טובתן. גם אני נמצאת פה בשביל זה. התפקיד שלי הוא קודם כל להגן עליהן. אבל היתה סיבה שהלכתם להתלונן. הבנות שלך רצו שהצדק יצא לאור. אם תוותרו עכשו, מה הן ירגישו? איך הן יחיו עם זה אחר כך?”
“איך נסתדר?” אני שואלת בכעס. הוא חושב שהוא מתחשב ומרגיע אותי, אבל האמת היא שאני נפגעת עמוקות. הוא לא מעריך את המאמץ האדיר שאני עושה כדי להמשיך לתפקד בעבודה ולא מבין שבמקצוע שלי יש מחיר להורדת שעות ולמעבר למשרה חלקית.
שרית רואה שאני גמורה. “את מביעה הרבה כעס, אתי,” היא משקפת לי בעדינות. מחיאות כפיים סוערות… לא צריך תעודת מטפלת כדי להבין שאני כועסת. אני כועסת על הסמינר ועל ההורים של מיכאל. אני כועסת על שרית ואני כועסת על נועה. אני כועסת על מיכאל שלא נמצא כאן אתי, וכמובן אני כועסת על עצמי.
אני מעבירה ניגוב אחר ניגוב, מנסה להחזיר לרצפה את הברק, למרות שברור לי שתוך רגע היא תתלכלך מחדש. הילדה שלי יחידה ומיוחדת, ולא אכפת לי עכשו מכל השאר. אין בה שום רוע והיא שווה שיילחמו עליה. ומה אני עושה עם אביגיל? איך היא תתמודד עם כל השמועות והדיבורים על אחותה?
עד שהיא סוף סוף משתפת, קשה לי להקשיב. שרה’לה מדברת על התמכרות לאלכוהול ועל ניתוקים. מחריד אותי לחשוב שמשהו מזה יקרה גם לבנות שלי. אני יודעת שהיא לא שותה מהקידוש בשבת אבל עד עכשו הנחתי שזה קשור להתרחקות הכללית שלה.
הדאגה המזויפת שלו לא כל כך נוגעת ללבי. הרבנית מילר, אישה מוכרת בקהילה, לא למדה מעולם טיפול במקום מסודר, ואין לי מושג מה הופך אותה למומחית, מלבד היותה אשה מבוגרת עם ניסיון בחינוך בנות לצניעות וליראת שמים. יכול להיות שהיא באמת אשה טובה, אבל אין סיכוי שאני אשלח את הבנות למישהי לא מקצועית המשתפת פעולה באופן מלא עם עסקנים דוגמת יצחק מאיר.
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’