
שוברת שתיקה – פרק י”ח
עד שהיא סוף סוף משתפת, קשה לי להקשיב. שרה’לה מדברת על התמכרות לאלכוהול ועל ניתוקים. מחריד אותי לחשוב שמשהו מזה יקרה גם לבנות שלי. אני יודעת שהיא לא שותה מהקידוש בשבת אבל עד עכשו הנחתי שזה קשור להתרחקות הכללית שלה.
עד שהיא סוף סוף משתפת, קשה לי להקשיב. שרה’לה מדברת על התמכרות לאלכוהול ועל ניתוקים. מחריד אותי לחשוב שמשהו מזה יקרה גם לבנות שלי. אני יודעת שהיא לא שותה מהקידוש בשבת אבל עד עכשו הנחתי שזה קשור להתרחקות הכללית שלה.
הדאגה המזויפת שלו לא כל כך נוגעת ללבי. הרבנית מילר, אישה מוכרת בקהילה, לא למדה מעולם טיפול במקום מסודר, ואין לי מושג מה הופך אותה למומחית, מלבד היותה אשה מבוגרת עם ניסיון בחינוך בנות לצניעות וליראת שמים. יכול להיות שהיא באמת אשה טובה, אבל אין סיכוי שאני אשלח את הבנות למישהי לא מקצועית המשתפת פעולה באופן מלא עם עסקנים דוגמת יצחק מאיר.
אני מכריחה את עצמי להתעשת ולקום. הדלקת הנרות הראשונה של השנה מאפשרת לי עוד קצת זמן להתפרק בבכי מרוסק מול הנרות. אין לי מילים של תפילה ולא של נחמה, אבל כשאני מסירה את כפות ידי מהעיניים ומסתובבת אל המשפחה הקטנה שלי, אני רואה את המבטים המודאגים של כולם ומתאפסת.
היא שואלת שאלות חקרניות בנימה מתעניינת, רוצה לדעת איך הגיבו במשפחה, מי מממן את עורך הדין של רובי, מה הבנות סיפרו בבית הספר ואיך המורות מגיבות. “אני מקווה שאתן זוכות לתמיכה?” היא שואלת בקול מתעניין. “בטח היועצת של בית הספר מעורבת?”
הן מאשימות אותי שאני לא מקדישה להן מספיק זמן, והאמת שהקול הפנימי המפורסם שלי מסכים אתן לגמרי, אבל אחרי שכל כך השתדלתי להתאפק ולשמור על אוירה חיובית, הסבלנות שלי פוקעת ואני עומדת לומר למתבגרות שלי דברים חריפים שאני אתחרט עליהם ושלא יעזרו להרגיע את המצב.
הטיפול בילדות שלי דורש ממני הרבה מאד כח. שרהלה צריכה ממני עכשו כח. כולם צריכים ממני כח ועוד רגע לא נשאר לי שום דבר לעצמי. אני לא יכולה להחזיק עוד משהו עכשו, ואני חייבת למצוא בי כח בכל זאת. אני לא אבא שלי. ואני לא אטבע.
מעולם לא הצלחתי לדבר אתו ישירות, לא על המחלה של אמא שלי, לא על הפטירה שלה ולא על הדיכאון שלו ועל מה שהוא גרם לי. כשהוא נישא מחדש עם חנה ברכה, אשה אלמנה, אמא לשני ילדים קטנים, נכנסתי למשבר עמוק. הרגשתי שהוא בוגד בי ובאמא שלי שוב, אף שהוא עזב אותי כבר שנים קודם.
“שלא תעזי, אמא!” נועה נחרדת. “היא סיפרה לי את זה בסוד, ואין סיכוי שאני בוגדת בה ככה. אין סיכוי! תבטיחי לי שאת לא מדברת עם אף אחד. היא גם ממש מרחמת על אח שלה ועל אמא שלה. בבקשה על תדברי איתם!”
מה הוא עשה לרובי שככה מגיע לו? באיזו זכות רובי פגע לו בדבר הכי יקר, בציפור הנפש? רובי תמיד קיבל כל מה שהוא רצה. ההערצה של ההורים, השידוך הכי טוב, הדירה הכי גדולה, המשרה הנחשקת בישיבה. מיכאל תמיד פינק אותו ומעולם לא שם לו גבולות. מעולם לא הביע תרעומת או ביקש משהו לעצמו. האם זה מה שהפך אותו למפלצת שמתגלה עכשו מתחת לעטיפה הנוצצת?
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’