שרית אטיאס

היא יושבת על הכיסא מכווצת כמו תינוקת. “לא אכפת לי מהשימוע, גם כך לא תכננתי לבוא. ציפורה לא מאימת עלי עם הפנימיה שלה”

מבטי נודד בין המשתתפות. הן מקשיבות בריכוז, משועשעות מידי פעם מבדיחה שעולה מהקהל. בלב, בשקט, אני מעזה לנסח את השאלה שלא אשאל בקול: האם יכולה להיות זוגיות טובה כל כך, טובה עד כדי יובש צחיח, מדבר? ולמה זה כואב לי פתאום?