תמר

הכל סיפור של פיקסלים – פרק כ”ח

דחפתי את הסלסילה לקצה הספה. התיישבתי. אהבתי את הקפוצ’ון, הוא היה מנומר, וחם. בכל פעם שחנוך אמר שהוא גס, הזכרתי לו שאני לובשת אותו רק בבית, בלילות של חורף. לא האמנתי שהוא זרק אותו, הייתי צריכה להאמין. זה היה מבחן. עוד אחד.

המשך קריאה

הכל סיפור של פיקסלים – פרק כ”ו

עמדתי ליד הדלת, חייכתי אליהן. אחר כך רצתי לחלון, וידאתי שהם באמת הולכים לגן, לא בורחים. ליבי דפק, מפוחד. נאחזתי בסורגים, בהיתי בכל הילדים שהלכו לגן, נשים ממהרות לעבודה. הייתי לבד. ככה הרגשתי. שכולם חיים, כולם יודעים איך. רק אני לא.

המשך קריאה

הכל סיפור של פיקסלים – פרק כ”ב

נשענתי על הדלת האחורית, דחפתי יד אחת לכיס המעיל. היה קר נורא והשמים נראו כמו שמים שתכף ישטפו הכל. בידי האחרת, הקפואה, לפתי נייד עד שאצבעותי האדימו. שוב התקשרתי לחנוך. הוא סינן אותי. שוב.

המשך קריאה

הכל סיפור של פיקסלים – פרק כ”א

“אני אוהב את התמונה הזאת”, הצביע חנוך על התמונה שלכדה את שנינו במראה. השתדלתי להתרכז רק בו, לזכור את האיש שנישאתי לו. הוא הבטיח לי גן עדן, ואני הבטחתי לא להקשיב לנחש, לא לטעום מעץ הדעת. לא קיימתי.

המשך קריאה

הכל סיפור של פיקסלים – פרק כ’

אמרתי לו שכרמית תפטר אותי אם הוא ימשיך להתנהג כמו גבר פרימיטיבי. גם נשים בהריון חשופות לפיטורין במצבים מסוימים. והוא אמר, זועם: “שתפטר. אולי ככה תפסיקי להשתמש במושגים לא משלנו, תיזכרי לאן את שייכת”.

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן