תרצה דרדיק

מָה עָשׂוּ לָהּ


לִירוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי


הַיָּפָה


הָאֲצִילִית


הַשּׁוֹתֶקֶת

וְיוֹם אֶחָד


לְפֶתַע בָּטַל הַתָּמִיד


בִּלְתִּי נוֹדָע הִשְׁתַּכֵּן דֶּרֶךְ קֶבַע


בֵּין חוֹמוֹת הַהֲגַנָּה הַפְּרוּצוֹת

אַתְּ חוֹף.


אֵלַיִךְ נִשְׁבָּרִים


כְּשֶׁהַמַּסָּע נִגְמָר.


מִתְנַפְּצִים


בְּזַעַם חֲסַר מַעֲצוֹר.

זוֹ הָיְתָה יְצִיאַת מִצְרַיִם


לֹא קַלָּה.


אֲבָל אַחֲרֵי כָּל הַמַּכּוֹת


וְהַצְּפַרְדְּעִים