ישראל טיק

מַרְאָה

קוֹרֵץ לְעַצְמִי בָּרְאִי,


קָד, מַסְבִּיר פָּנִים.


מְחַיֵּךְ לַמַּרְאָה, הֲרֵי הִיא,


קוֹלֶטֶת, סוֹפֶגֶת גְּוָנִים.

המשך קריאה

העיר חסרת המוצא

אבי היה נכנס לחדרי אותה שעה ומספר לי על ימים קדומים ועל הרפתקאות שמילאו אותם. קולו העמוק היה מבריח את כל יצורי הביעותים. משום מה, בילדותך, אינך תר אחר עובדות חדשות בדווקא והַצִּמָּאוֹן המפוקפק לידע-לשם-ידע עוד אינו פוקד על שאלותיך.

המשך קריאה
דילוג לתוכן