ישראל טיק

דמיון, הגיון ופגיון

פנטסיה נעצבה אל לבה. ‘אלו רק לא היית בטוח בעצמך כל כך, אלומת האור שלי הייתה מנחמת ומרגיעה את הבהמה הרעבה ואחרי כמה חופנים של שחת-ירח היא הייתה לנו לידיד ולא לאויב.’
היא השתתקה כשעדר פרוע של בהמות-מהונדסות התפרץ מהחורשה. ’הנה לך, אביר המדע. קרוב לוודאי שהחיה המובסת הספיקה לשלוח מסר טלפתי לחברותיה, כעת אנו בסכנה ממשית!’

המשך קריאה

מַרְאָה

קוֹרֵץ לְעַצְמִי בָּרְאִי,


קָד, מַסְבִּיר פָּנִים.


מְחַיֵּךְ לַמַּרְאָה, הֲרֵי הִיא,


קוֹלֶטֶת, סוֹפֶגֶת גְּוָנִים.

המשך קריאה

העיר חסרת המוצא

אבי היה נכנס לחדרי אותה שעה ומספר לי על ימים קדומים ועל הרפתקאות שמילאו אותם. קולו העמוק היה מבריח את כל יצורי הביעותים. משום מה, בילדותך, אינך תר אחר עובדות חדשות בדווקא והַצִּמָּאוֹן המפוקפק לידע-לשם-ידע עוד אינו פוקד על שאלותיך.

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן