הִתְפַּכְּחוּת

טִפַּת הַסָּפֵק

הִבְרִיחָה אֶת עוֹבְרֵי הָאֹרַח הָלְאָה מִיִּסּוּרֶיהָ. 

בַּד בְּבַד הִשְׁתַּכְּרוּ מִמְּרִירוּתָהּ הַמְּעַנֶּגֶת.

וּבַקְּרָנוֹת שָׁם,

בִּגְבוּל שֻׁלְחָנוֹת בֵּית הַקָּפֶה,

אָרַב הָאַבְּסוּרְד,

הִכָּה בַּפָּנִים הָעֲיֵפוֹת

מַכַּת בָּרָק מַצְמִית.

הֶלֶם הִתְפּוֹגְגוּתו שֶׁל הַחֹשֶׁךְ,

קִעְקַע כָּל אוּלַי.

הַחִוָּרוֹן הַבָּהִיר נִצְבַּט

מִן הַלֹּא שֶׁהִפְצִיעַ.

הַדָּם אָזַל גַּם מֵהָרַגְלַיִם,

וּמָה יַחְזִיק מֵעַתָּה בְּאֵין עֲנַן סָפֵק.

הַכֵּן יַגִּיעַ, כֵּן

אֲבָל בֵּינְתַיִם

הָיוּ הַדְּבָרִים צְרִיכִים לָלֶכֶת 

וְכָל הַשִּׁדְרָה הִתְקַשְּׁחָה לֹא.