לוּ הָיוּ רוֹאִים אֶת הַבֻּסְתָּנִים שֶׁבְּנַפְשִׁי
אֶת הַיֹּפִי,
לוּ הָיוּ יוֹדְעִים עַל שְׁלוֹמִי –
הָיְתָה מִלְחֶמֶת הַגְּבוּלוֹת מִתְקַדֶּשֶׁת
לְמִלְחֶמֶת מִצְוָה.
וְיָדַי שֶׁנִּפְצְעוּ מִסִתּוּת אֲבָנִים
לְמִגְדְּלֵי נֶאֱמָנוּת
הָיוּ נֶחְבָּשׁוֹת בְּחֶמְלָה. הָיִיתִי עֲטוּרָה אוֹתוֹת.
אֲנִי לוֹחֶמֶת שׁוֹחֶרֶת שָׁלוֹם,
שׁוֹקֶקֶת אַהֲבָה.
מִשְׁתַּקֶּפֶת מוּל מַעְיְנוֹתַי.
בָּבוּאָתִי נְחוּשָׁה עִקֶּשֶׁת
לִדְלוֹת אֶת קוֹלוֹ הַזַּךְ שֶׁל הַשָּׁר
וְלִבִּי מְבַקֵּשׁ אֶת דִּיּוּקָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.
*
אֵיךְ אַפְרִיד נְגִיעוֹת שֶׁל עֲשָׂבִים שׁוֹטִים
שֶׁצּוֹמְחִים בִּי.
יוֹדַעַת כִּי הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי
עָלוּל לְטַשְׁטֵשׁ אֶת עֵץ הַדַּעַת
בִּנְהַר הַשָּׁלוֹם הַמִּתְחַזֶּה
שֶׁפְּרִישַׂת שְׁלוֹמוֹ
זוֹרֶקֶת אֶת אַבְנֵי הַסַּמְבַּטְיוֹן
וּמוֹצִיאָה אוֹתָנוּ בַּלָּאט
עַל דּוּגִית מְרֻפֶּדֶת
מִגַּן הָעֵדֶן.
