בין הזמנים

עולם גרוש – פרק מ”ג

“שיהיה ברור שאני איתך,” אמא הסכימה איתי. “בזמני לא היו כל השטויות האלה. אבל הדור של היום, יש לו המון רומנטיקה בראש. מצד שני, מה אני אגיד. יש לכם חמש-שש שנים ביחד? תנצלו אותם. זה זמן שלא חוזר אחר כך. קצת פוצי-מוצי לא הפריעו לאף אחד לגדול.”

המשך קריאה

שלמה וחצי – חלק ה’

הילדים, הילדים. שרק לא ייפגעו. אני מוכנה לכל, ריבונו של עולם. אני מורידה את הראש.
אני לא יודעת כלום, לא אומרת כלום, רק מבקשת־דורשת ממך, שהילדים לא ייפגעו.
הבועה התנפצה באחת, אנחנו לא מוגנים בעליל. פתאום חשופים לעין כל, המסך נפתח בלי התראה, הסצנה הכי איומה מתרחשת עוד לפני שהשחקנים יודעים את תפקידם.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק מ”ח

והיא לא שאלה את עצמה מה פתאום אתי הזאת רוצה עכשו שהיא תבוא אליה. ולמה שאשה נשואה תרצה שנערה בת שש עשרה תהיה אתה בקשר. אחר כך נפל לה האסימון. מישהו שלח אותה. אולי מהסמינר, אולי ההורים שלה עצמה.

המשך קריאה

עולם גרוש – פרק מ”ב

“אני לא חושב שאני מכור,” הוא שוב אומר את המילים, עדיין הן מהססות לו בפה. “לא,” עכשיו הוא נשמע בטוח יותר. “זה לא נשמע כמו התמכרות. אבל מה אני מבין בעצם? אף פעם לא הייתי מבין גדול בענייני נפש. והוא עובד סוציאלי קליני שמתמחה בהתמכרויות.”

המשך קריאה

שלמה וחצי – חלק ד’

אני אוספת את עצמי, שואבת כח מנוכחותה של אחותי לידי, ומדברת בטון הכי ברור והחלטי: מבינה שאתה מרגיש מאד רע, אבל סיכמנו משהו, זוכר? שאם אתה מדבר עוד פעם אחת דיבורים מהסוג הזה, אתה מחפש לך מקום אחר להיות בו. אני לא חוזרת ככה הביתה. נקודה.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק מ”ז

סבתא היתה אומרת שהם דור מפונק. יש להם הכל, חשמל ומכונת כביסה ומים זורמים. שהיא לא יודעת מה זה לשאוב מים מהבאר. סבתא שלה היתה הולכת לקנות קרח אצל מוכר הקרח וסוחבת אותו במלקחיים הביתה. במטבח היה להם כיור אחד, ולא היה מושג של להשאיר כלים בכיור לאחר כך, כשיתחשק.

המשך קריאה

עולם גרוש – פרק מ”א

“חבל,” אמא מצטערת. “רגע, את לא הולכת למאמנת אישית? את כן הולכת, נכון? תני לי את הטלפון שלה. אני רוצה לדבר איתה על תהליך חיפוש העבודה שלך.”

המשך קריאה

שלמה וחצי – חלק ג’

עושה קניות, שולחת ילדים לבית הספר, מקבלת אותם, שומרת על ניצוץ החיים למענם.
לא יכולה לפקח על התרופות, לא יכולה. לא יכולה לנהל שיחות עומק על תכלית החיים וסודם אל תוך הלילה וביום שאחריו, ותוך כדי לענות בסבלנות לילד ולפשר מריבות, לא יכולה. נקודה.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק מ”ו

ופתאום נמאס לה. זה, זה התחפושת, ולא הבגדים החדשים שלה. היא צריכה להכנס לתוך תדמית עלובה ולהיראות יאכנע מהמוזיאון, בשביל שמישהו – היא אפילו לא יודעת מי – יהיה מרוצה. כדי שיוכלו להמשיך להתעלם ממנה בכיף. למי בכלל היא צריכה לעשות חשבון?

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן