ובאותו רגע משהו מקסמו של המעמד נגוז בחזה שלי, ואי נוחות עמוקה מתפשטת במקומו באיברי. העדנה שבין יותם וג’אנווי, שאמורה לפי כל כללי המשחק לגעת בנימי נפשי העדינים ביותר, מסבה לי כאב במפרקים. אני אוספת את עצמי מהמחצלת ונפנית לכיוון חדרי.
נועה מסתכלת אלי בעיניים טובות ונותנת לי פתק למסור לביילא. היא בטח גם אומרת לי כמה מלים צידה לדרך, ואולי דוחפת לי לידיים עוגת שמרים אחת, אבל הכל מתערבל לי בראש, ואני מרגישה חנוקה, ונושמת לרווחה באמת רק כשאני מתיישבת על הדרגש שלי, והרכבת מתחילה לאט לאט לנוע
והנה, כשאני חושבת על זה, אני מגיעה למסקנה שסולם הערכים שלי הוא לא יהודי הארד קור. ונראה לי שהוא מעולם לא היה. ומה שחיפשתי, ומה שכמהתי אליו, ומה שרציתי שיקרה לי בחיים בכלל לא קשור ליהדות, שאיפות כמו של כולם. הייתי יכולה להיות כל אחת באותה מידה.
צביקה גם היה פשוט מסביר לי את הסוגיות מתחילתן ועד סופן, כי בשבילו המהלכים הלוגיים הסבוכים היו כמו חיבור וחיסור לשמיניסט. ואני ישבתי שם ושקלתי ברצינות לתת לו לשאת אותי לאשה, כי כבר שכחתי איך זה כשמישהו אחר הוא המבוגר האחראי.
אולי באמת אני כמעט ז”ל, אולי החלקתי על בננה איפשהו בטאמל וחטפתי זעזוע מוח, וכל ההזיה הזאת אינה אלא פרי מוחי הקודח שזורק חזיונות יהודיים אקראיים. זה יותר הגיוני מזה שהתגלגלתי איכשהו חצי לגור בתוך בית חב”ד בהודו ולכתוב מכתבים בטקסים חצי־שמאניים.
שלוש וחצי שעות אחרי, מוטי ואיש השלג חוזרים לבית חב”ד עטורים בחבורה צבעונית, שנדחפת בפתח הדלת ומבעד לרעש והמולה מתחילה לחלק כיפות בינה לבין עצמה. מוטי מוציא לכולם כוסות תה, ואחד מהם, עם פירסינג גם בשני הנחיריים וגם בספטום, פונה לאיש השלג. “נו, איפה היא?”
“על מי את עובדת, לוין.” הוא מסמן לי לזוז מהידיות של העגלה ומתחיל להסיע אותה בעצמו, במהירות כפולה ממני. “רק אתמול ראיתי איך כשיצאת מהחצר של הבית חב”ד, הפרה של סאנדיפ מהחצר ליד יצאה גם, והיא בערך רק נשמה לכיוונך ורצת בחזרה פנימה.”
“מה, נו? אני לא בקטע הכישופי הזה. לתקשר עם עולמות עליונים דרך ספרים שנפתחים באורח פלא. ומה אם זה נפתח בתוכן העניינים?” ומי בכלל נתן לך סמכות להוכיח אותי? אני קצת צועקת עליו בראש. הרגע בקעת מהביצה, לי יש רקורד של שנים בלהיות דוסית.
גם שנים אחרי, אני עדיין אתבייש להודות שהלב שלי עצר מלכת, ואפילו לא מהתרגשות, כי אם מחוסר אמון, חוסר יכולת להכיל מציאות שעונה לכל מה שביקשת ממנה. זה יחזור על עצמו עוד מספר לא מבוטל של פעמים בחיים שלי, וכל פעם התחושה הזו תלווה אותי מחדש
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’