אולי באמת אני כמעט ז”ל, אולי החלקתי על בננה איפשהו בטאמל וחטפתי זעזוע מוח, וכל ההזיה הזאת אינה אלא פרי מוחי הקודח שזורק חזיונות יהודיים אקראיים. זה יותר הגיוני מזה שהתגלגלתי איכשהו חצי לגור בתוך בית חב”ד בהודו ולכתוב מכתבים בטקסים חצי־שמאניים.
שלוש וחצי שעות אחרי, מוטי ואיש השלג חוזרים לבית חב”ד עטורים בחבורה צבעונית, שנדחפת בפתח הדלת ומבעד לרעש והמולה מתחילה לחלק כיפות בינה לבין עצמה. מוטי מוציא לכולם כוסות תה, ואחד מהם, עם פירסינג גם בשני הנחיריים וגם בספטום, פונה לאיש השלג. “נו, איפה היא?”
“על מי את עובדת, לוין.” הוא מסמן לי לזוז מהידיות של העגלה ומתחיל להסיע אותה בעצמו, במהירות כפולה ממני. “רק אתמול ראיתי איך כשיצאת מהחצר של הבית חב”ד, הפרה של סאנדיפ מהחצר ליד יצאה גם, והיא בערך רק נשמה לכיוונך ורצת בחזרה פנימה.”
“מה, נו? אני לא בקטע הכישופי הזה. לתקשר עם עולמות עליונים דרך ספרים שנפתחים באורח פלא. ומה אם זה נפתח בתוכן העניינים?” ומי בכלל נתן לך סמכות להוכיח אותי? אני קצת צועקת עליו בראש. הרגע בקעת מהביצה, לי יש רקורד של שנים בלהיות דוסית.
גם שנים אחרי, אני עדיין אתבייש להודות שהלב שלי עצר מלכת, ואפילו לא מהתרגשות, כי אם מחוסר אמון, חוסר יכולת להכיל מציאות שעונה לכל מה שביקשת ממנה. זה יחזור על עצמו עוד מספר לא מבוטל של פעמים בחיים שלי, וכל פעם התחושה הזו תלווה אותי מחדש
אבל אוהד היה שם בפשטות ובתמימות, ודיבר אתי על מוסדות החינוך שמתאים לי שנשלח אליהם את ילדינו לכשנתחתן, ואני הסכמתי כמה פעמים להתחתן אתו כי כבר היה לי לא נעים, רק ביקשתי ארכה עד שירד קצת העומס בחיים שלי.
איש השלג הוא אותו איש שלג לכאורה, ויש לי קילומטרז’ של אולי שעתיים וחצי אינטראקציה אתו בסך של הכל, אבל משהו בו שונה לי לחלוטין. הוא עומד מולי, מעביר משקלו מרגל לרגל, ונראה נבוך, מצב נפשי שבכלל לא שיערתי שקיים אצלו בגוף.
בוקר אחד התעוררתי מצרחות של שמוליק, שלא היו דבר יוצא דופן, אבל הפעם הן נמשכו הרבה יותר זמן מהרגיל. כשהצצתי בעדינות לחדר ההורים, גיליתי שאבא יצא כבר לשחרית, ושמוליק עומד ליד המיטה של אמא וצורח כהרגלו שהוא רוצה שוקו, אבל אמא משום מה לא מסוגלת לקום מהמיטה כדי להכין לו.
את מבקשת ומתפללת ושואלת פעם אחרי פעם שאלוקים יראה לך את הדרך שהוא רוצה שתלכי בה. אבל ככל שזה נוגע לך יכול להיות שהוא משך אותך כבר אלף פעמים, ואת עדיין נשארת על עומדך, לועסת מסטיק
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’