אני מתנגדת עקרונית לחולצות בסיס, אתם יכולים לבדוק את הלוקים שלי בזה אחר זה ולא תמצאו כאלה. נגמלתי מזה לפני כמה שנים. וכמו כל תהליך גמילה זה לא היה קל.
אני חייבת לשרי המון: מאות שעות בייביסיטר. אלפי רגעים של נחת שהיא נתנה לאמא במקומי, וכמה סודות שלי שעומדים בינינו והיא מחפה עלי בשקט. אולי בחוסר רצון, אבל גם אם היא לא מסכימה, היא לפחות לא מתעמתת.
למה תמיד לוקח לי כל כך הרבה זמן להתלבש? יכולתי לזרוק על עצמי סתם שמלה בלי כל כך הרבה התלבטויות. הייתי צריכה להלביש את שירה קודם. לא, אבל אז היא היתה מלכלכת את מה שהיא לובשת. הייתי צריכה למהר, לשים לב לשעון. הייתי צריכה להתחיל להתארגן קודם.
ואני גוגו. באווירה שבחדר אני לא צריכה להתנצל על השם שלי. זה נחמד, אבל אני פוחדת להגיד יותר מזה. פוחדת מהאבחון המהיר של נואה עם א’, מה לא בסדר אתי. אני עייפה מזה. יש לי רשימה מספיק ארוכה של מה לא בסדר אתי.
שלום ילדה קטנה. הרבה אנשים מרחמים עלי בגללך. אבל בזכותך אני גרה היום בחלקת אלוקים קטנה משלי. לולא את, אמא לענות יפה בחיים לא היתה נותנת שאגור לבד. זה לא מקובל ולא מתאים.
לא מזמן קניתי בובו, לא מלא מדי, אבל מספיק מלא כדי שאמא לענות יפה תשתתק ותנעץ בי מבט שאומר, ‘זה שאני לא מתעלפת פה עכשו, זה רק בגלל שאני חושבת שזה לא מנומס לעשות דרמות, אבל זו התגובה ההולמת לסיטואציה הזו.’
בסופו של דבר את נשלחת אחר כבוד למסלול גרפיקה. בתחילה חשבה היועצת שכדאי לך מזכירות, אבל המינהלי לא יצא לך חזק בכלל והאמנותי כן, אז בפקפוק רב היא ממליצה לך על המסלול האמנותי היחיד שיש בסמינר, ורק מסייגת שאם את לא מתחברת, אז יכול להיות שדוקא כן יעבוד לך מזכירות או ניהול משרד או איך שלא קראו לזה שם.
אני עונה את כל התשובות הנכונות, מסבירה שכבר ניסיתי. לאה מתעצבנת כי נראה לה שלא ניסיתי מספיק. אולי היא צודקת, אבל כמה נג’זית את יכולה להיות. את מוכרת, לא סוהרת, לא מוציאה להורג. אין לך הכשרה לזה.
אני יכולה לכתוב את ספר התגובות השלם לשם שלי. אני זוכרת חזק את התגובה של רחלי. אמרתי לה ‘גוגו’ היא שאלה ‘איך?’ אמרתי לה ‘גוגו, יהודית כלומר, אבל זה גוגו.’
היא שתקה רגע ואז חייכה, ‘אני אוהבת את זה.’ היא אמרה. ‘זה מוזר כמו התיק שלך.’
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’