ראויה

ראויה – פרק ל”ה

למחרת התיישבתי ליד אבא באוטו הלבן שלנו. לא האוטו שאתה מכיר, הוורסו, וזה היה לפני שהכרתי אותך, אז זיהיתי מכוניות רק לפי הצבע. זאת היתה אחת הפעמים היחידות שישבתי במושב הקדמי במכונית, זה היה כיף. זאת היתה אחת הפעמים היחידות שהייתי עם אבא לבד. זה היה מוזר.

המשך קריאה

ראויה – פרק ל”ד

“תעשי מה שאת רוצה. אבל אני אומרת לך – תזהרי עם הדיבורים בנושא. אפילו עם אמא שלך. אני לא בטוחה שהיא יכולה להבין מה המשמעות של התפתחות מקצועית ולתמוך בך בצעד הזה.” ככה, בלי למצמץ, היא קראה בשמו של הצל שעשה אתנו את כל ההליכה הזאת.

המשך קריאה

ראויה – פרק ל”ג

כשהיד שלי על המפתח שלוימי חוזר אלי. אני מספרת לו כמה גיבורה אני, ואיך הצלחתי להגיע עד לדלת, והנה אני פותחת אותה ומרימה את החשמל והצעקה שלו “לא!!!” גורמת לי להפסיק לנשום, קונקרטית וסימבולית.

המשך קריאה

ראויה – פרק ל”ב

“דבורה,” היא יישרה אלי מבט ארוך וקשה. מצמצתי, העיניים התחילו לצרוב לי. “שלא תעזי לשאול אף אחד מה פירוש המילה הזאת, ובטח לא להגיד ששמעת אותה ממני. תבטיחי לי.”

הבטחתי לה.

המשך קריאה

ראויה – פרק ל”א

“נשים צעירות לפעמים חושבות,” היא ממשיכה בלי לעצור לרגע, “שאם הן מספרות הכל לבעל – זה מוכיח על הקשר הטוב או משהו כזה. זה ילדותי בעיני. מותר לך שיהיו לך חלקים פרטיים גם בקשר הזוגי שלך.”

המשך קריאה

ראויה – פרק ל’

הראיון חוזר אלי שוב ושוב, בלילה וברגעים שקטים. בהעדר הרעש של שלוימי – כמעט כל הרגעים שקטים. אני מסתובבת בבית שלנו, לבד, מרגישה כאילו הוא מיטשטש, הופך למשהו לא אמתי, כאילו רק דמיינתי אותו. גם כשהוא לומד בבית, לבד או עם חבר, הוא מרגיש לי דמות בדיונית מעולם אחר.

המשך קריאה

ראויה – פרק כ”ט

אנחנו מקשקשים עוד קצת על ארוחת צהרים ותכניות לערב (להמשיך ללמוד למבחן). ברגע האחרון הוא נזכר בראיון. אני מבטיחה לו שהיה בסדר ושזומנתי לראיון המשך. הוא משמיע קולות של שביעות רצון אבל נראה לי שהוא ממשיך ללמוד תוך כדי.

לא שואל למה אני לא שמחה. לא שומע שאני רועדת.

המשך קריאה

ראויה – פרק כ”ח

שבי שותקת. הגומה שלה מחייכת אלי ברשמיות תמימה של ראיון ידידותי, אבל אני מכירה את קו השפתיים המתעקל בסיפוק שלה. היא שוב הצליחה לתמרן את העולם בדיוק כמו שהיא רוצה.

המשך קריאה

ראויה – פרק כ”ז

שתקתי. לבד כל היום אלה תנאי העבודה האהובים עלי. רוצה להיות מוגנת במשרד שלי, נעול מבפנים. לדעת שאף אחד, ובעיקר אף אחת, לא ידפוק בלי לתאם מראש. התקשורת היחידה שלי היתה מול מנהל הישיבה וכמה סיגליות ממשרדים ממשלתיים. עבודת חלומות.

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן