ואז רינה הפסיקה להיות רלוונטית והיא לא הצליחה למחוק שום דבר ורינה המשיכה הלאה והשאירה אותה מאחור והכתובת על הקיר היתה מטרידה אותה בלילות. והיא לא מצאה לא דרך אחורה ולא קדימה.
אמא שלה היתה אומרת: לא נורא שרינה, את מדברת בעיניים. אבל היא רצתה לדבר בפה, כמו רינה. נסתה לחקות אותה. כלומר, זה לא שהיתה לה בעיה לדבר. העניין הוא שליד הפנומנליות של רינה היכולת שלה דהתה.
אמנדה מזמינה אותן לאפשר לעוד משתתפות לשתף. הן לא שומעות אותה. ראובת אומרת: מה נסגר אתכן בנות, ודפנה האדמונית מתקנת אותה: נשים, ראובת. נשים.
מסוכן לי. את מסוכנת. אסור לי להיות פה. חמש דקות עם האשה הזאת והיא תלך אחריה כמו עכברוש אחרי החלילן מהמלין. וריקי גדולה. ועוד אין לה תינוק. ומה יגרום לה לחזור הביתה? איפה יש פה אוטובוסים? אני חייבת אוטובוס.
ומחר, בנקודה כלשהי על הגלובוס, חצי מהנשמה שלה תחגוג. היא בזמן הזה תנסה להחזיר לעצמה שפיות ושעות שינה. רינה תשלח לה את ההודעה הקבועה. היא לא תענה. הבטיחה לעצמה לא להוסיף שום ערעור לחייה.
מה יש לאברכים לחפש בחוץ לארץ? שמעתי שפרסמו נופש חנוכה ביוון! יוון! מי שמע כדבר הזה. עוד רגע תגידו לי שיש נופש פסח במצרים. ברקוביץ הרים יד לספר לרב שיש ויעקבס חבט בו לפני שהרב הבחין. הרב פרידלר מתנגד לתרבות הפנאי. הוא יגיד לה לא ללכת ובא לציון גואל.
הצמיגים צורחים על האספלט והן נבלמות מילימטר לפני עמוד תאורה. ורה חיוורת כמו ענני הנוצה שמשייטים בשמים. היא אוספת את החפצים שלה ויוצאת החוצה. אנשים מתחילים להתגודד. היא הולכת משם. ורה קוראת אחריה. היא לא עונה.
רק כששמעה את אופי אומרת ‘וואו’ התברר לה ששיתפה אותה בקורות השבוע. בקול רועד ולא מורגל חצתה את הסף השקוף שהניחה בינה לבין העולם וחלקה את עומק עלבונה עם האישה של האיש שפסל אותה בגלל אחותה.
ואז הטלפון מזמזם ומרכוס מהבהב על הצג. כל היום התעלמה ממנו. שלמה שמח על הסחת הדעת. מבקש ממנה לענות. היא מסרבת. שלמה אומר שהיא חייבת והיא אומרת לו שהיא לא מסוגלת, שהוא מוזמן לענות בעצמו אם מתחשק לו.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’