סיפורים בהמשכים

עולם גרוש – פרק ז’

“העיקר זה המידות הטובות,” אמא נעמדה, “ושיש התאמה בסיסית. להיות נשואים זה לא כל החיים. את מצליחה לדמיין ילדים דומים לו? תוכלי לאהוב אותם?”

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק י”א

פעם חשבה שבית זה מקום של בני משפחה, מקום לאכול ולישון, מקום לגדול ולהכין שיעורים. אבל היום היא מבינה שזה בסך הכל סוג של קופסת שימורים. היום כל זה לא מספיק לה. מה זה אומר עליה?

המשך קריאה

עולם גרוש – פרק ו’

“יש כל מיני זוגות,” אמא התחילה לנקות את השיש, כמו שהיא עושה תוך כדי שיחות טלפון, “שיש להם בעיות. למשל, בעיות בנישואין, או בשלום בית, אז היא מטפלת בהם ועוזרת להם.”

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק י’

והיא אמרה, לא טוב. חנקה את הבכי. יותר מדי פעמים היא צריכה לחנוק את הבכי. מה קורה לה בזמן האחרון. קיוותה שסבתא תקלוט לבד, בלי שהיא תצטרך לבכות. שתבין שלא טוב זה לגמרי איום ונורא.

המשך קריאה

עולם גרוש – פרק ה’

“נהיה משפחה של רווחה,” אני אומרת לספינה שנכנסת לשדה הראייה שלי. “זוג מסכן, נשוי, עם מיליון ילדים ובלי כסף. ואני לנצח לא אוכל לעשות קריירה.”

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק ט’

עכשו חני וגיטי עסוקות כנראה בלפצות את מלי על המילים הרעות שהיא השליכה עליה. וללעוס את הדיבורים המשונים שלה. אולי אפילו האמינו לה. מואזין. פאריד אל־אטרש. מאיפה הביאה את זה. לרגע שוב לא יכלה שלא לכבוש צחוק.

המשך קריאה

עולם גרוש – פרק ד’

אני חולמת כל מיני שברירי חלומות, מדלגת מתמונת הבית שלי, מבולגן, לתמונת האולם הרוקד ומסתחרר, אחר כך אבא אומר לי משהו, ופתאום נתי קורא לי. אמא נושקת למצח שלי, ומאחלת לי רפואה שלימה.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק ח’

כמה היא מתגעגעת לים. ולריח האקליפטוסים המסתבך בעלווה הרוחשת. ולחברות פשוטה שמוליכה אותן ביחד לאורך המדרכה, ועלים צהובים יבשים חורקים מתחת לסוליות. וריח של ים. ואור. פעם היה בחיים שלה אור.

המשך קריאה

עולם גרוש – פרק ג’

אני שונאת להשאיר ילדים לחסדי שכנות שנכנסות להציץ. זה מלחיץ אותי ומאוד לא אחראי לדעתי. אבל אני לא רוצה להתווכח היום עם נתי. הוא צודק, לא נשאר לנו הרבה זמן להישאר ביחד, לפחות שהזיכרונות שלנו יהיו טובים.

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן