אחר כך שוב נהיה שקט והוא לא אמר כלום והיא שמחה שהוא לא מנסה להרגיע אותה. היא שונאת שמרגיעים אותה כשהיא דואגת. והכביש התקפל מתחת לגלגלים ועמודי התאורה הכו בהם אלומות בקצב קבוע והם שתקו ככה עוד כמה צמתים ואז היא אמרה, על מה אתה חושב? והוא אמר, על זה שהייתי צריך לשמור עליך. לא שמרתי עליך. התחייבתי לשמור עליך ולא שמרתי.
מינה הוכתרה לאדריכלית סצנת ההומסקולינג, וכל ניסיון לקעקע את מעמדה נתקל בחומה בצורה של התעלמות מצד כל הנוגעים בסיפור. ההכתרה עשתה לה כנפיים והטלפון האישי של מינה המה מספרים ממחוזות זרים.
מינה פתחה את הדלת בביטחון של אנשים שאין להם מה להסתיר, אבל הוויכוח עמד באוויר והעכיר את שדה הנשימה. עמדה שם הנציגה שמינה לא זוכרת את שמה כי תשומת הלב שלה היתה נתונה לרעשים שבקעו מחדר הילדים.
אני לא רוצה שילדי יגלו בדרך הקשה שאף אחד לא לימד אותם לשחות. אני לא רוצה שיחיו את חייהם בחרדה מכל טיפת מים. אני לא רוצה שילמדו על פרפרים דרך סיפורים על טבע שהם לא פוגשים. אני לא רוצה שיתמודדו עם נסיונות דרך תיאורי מקרה על התמודדויות של אנשים אחרים. אני רוצה לתת להם כלים לחקור, להרהר, לערער.
כשמינה גילתה שאני דוקא בסדר היא היתה קצת בשוק. היא לא תודֶה בזה. גם היום לא. אבל אני ראיתי. הבחורה החילונית מתנהגת יפה. הבחורה החילונית ישרה כמו סרגל. היא לא אמרה מילה אבל אני ראיתי. אני קוראת מחשבות דרך העיניים. אחר כך, כשכבר דברנו, אמרתי לה, מינה, תתמודדי. אנחנו לא רשעים כמו שסיפרו לך.
ומינה אמרה, זה כל כך מעצבן. בכמה בתים חרדיים ביקרת שאת כבר יודעת לומר שפה זה לא כמו כולם? את יודעת כמה כבר שאלו אותי אם אני חרדית רגילה? מה יש לכם? פוגשים חרדית בלי קרניים ועם איי-קיו תקין ואופס, היא בטוח אחרת. ולמה? כי אתם תקועים בראש עם סטיגמה דפוקה.
דניאל אמרה, תגידי מה, נגגל. ומינה אמרה, כלום. אביא אתי מחר. ודניאל אמרה, איך אמרת קוראים לספר? ומינה אמרה, רמב”ם. ודניאל שאלה, רמב”ם כמו הבית חולים? וכבר הקלידה בשורת חיפוש, רמב”ם. ומינה צחקה. ואמרה, יש לרמב”ם הרבה ספרים אבל אין ספרי קודש באינטרנט.
מינה גם אמרה לו, לך יש אג’נדות חינוכיות. לי אין. אתה מסוגל להגיד על סוגיות חינוכיות משפטים שמתחילים במילה לדעתי. אני לא. כל מה שאני יודעת לומר נהגה בגרונם של אחרים. אני יודעת להגיד מה אסור ומה מותר, מה נכון ומה שגוי, מה פסול ומה ראוי. אני לא יודעת להסביר כלום. גם לא לעצמי. אתה כן יודע. נכון שאתה יודע? תגיד לי שאתה יודע.
אבל מינה אמרה לא. שוב ושוב ושוב. ערמת ספרים התגבהה ליד הקופה. עותקים שהתבקשה לקרוא. אם תוכל. אם לא קשה לה. הגדילה לעשות סופרת מבכירה והציעה למינה לא פחות מחמשת אלפים שקלים חדשים תמורת קריאה וכתיבת חוות דעת חיובית על ספרה. מינה סרבה.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’