מינה לא הבינה למה צריך לסייג חכמה. כלומר, אם סייג פירושו מגבלה, למה להגביל דבר חיובי כמו חכמה. למה לאמא שלה מותר לאהוב תלמידות ללא סייג, ולה אסור להחכים ללא סייג. אבל מינה לא שאלה, כי לימדו אותה לא לשאול.
אחר כך נכנסה המרצה הראשונה ונהיה שקט מוחלט. ומינה השפילה מבט אל הלו”ז וראתה שכתוב ד”ר עמית שפיר, מומחית בינלאומית לשיווק ומכירות. וחרדה מאד וכעסה על עצמה: מה בדיוק חשבת לעצמך, שיביאו רבנית?
היא טרקה ספר אחר ספר אחר ספר, נשארת בלי כלום, ולאיריס (שדרשה הסברים) אמרה, אני רוצה להמליץ על ספרים שאני שלמה אתם. ואיריס חייכה את החיוך המכיל וקצת חשבה וקצת המהמה ואז אמרה, תראי, זה לא כל כך פשוט. אבל לא המשיכה את המשפט ופתחה את הנייד שלה, ודניאל גיחכה למינה באוזן ואמרה, בדוק שהיא מסמסת עכשו הצילו למנחה שלה בקורס הזה של ה, נו, של הזה, המוחלשים.
מינה לא יכלה לשאת את חוסר הידיעה. בשביל מה היא התחתנה? היא רוצה רב. כל האחיות שלה תמיד אומרות, בעלי הוא הרב שלי. גם היא רצתה לומר את זה אבל לפעמים זה היה קצת קשה. במיוחד בימים שהוא תיקן אגזוזים בחצר הבניין. לצערה של מינה, בעלה לא התיימר.
זו היתה אחת מהנקודות עליהן לא הסכמנו. ועל אף הדרך שעשינו, אנחנו עדין לא מסכימות. מינה אומרת, אלו דברים שהשתיקה יפה להם ואני אומרת, אלו דברים שהשתיקה כעורה להם. אם את מזהה מישהו במצוקה, מישהי שאולי זקוקה לעזרה או ליחס, לא תשאלי? לא תתענייני?
בהמשך מינה כבר הבינה. היא זיהתה את הפשרנות וראתה את ההבדלים ולא היה צריך להזהיר אותה, היא כבר הבינה בעצמה את הפער בינה לבין בנות הדודות מהגוש. בינה לבין החברות שהלכו לסמינר של בתאל. בינה לבין המשפחות שנסעו למלונות והחזיקו אינטרנט. בינה לבין כל מה שהוא לא גלאט למהדרין.
כשמינה סיפרה לי על נאום החדר האטום, חשבתי לעצמי שלא רק החדר היה שם אטום. מינה חיה בבית אטום. חיה חיים אטומים. חיים שיש בהם רק מה שיש בהם בלי שום השפעות ועם אפס הפרעות. אין יוצא ואין בא. הצטערתי בשבילה וקינאתי בה בו זמנית.
שושי אמרה, מה כרגיל? למה את לא הולכת לעבודה? מינה תהתה מה שושי יודעת ומאיפה, ואז נזכרה, המטפחת. זה בגלל המטפחת. היא לא חובשת פאה. בעולם של מינה ואחיותיה אין מצב לצאת לרחוב במטפחת. אלא אם כן את חולה. או יולדת. או שהפאה שלך נתקעה אצל הפאנית.
מינה עצמה תיעבה מוכרניות טורדניות ולא התכוונה בשום אופן להפוך לאחת מהן. היא מעולם לא ניגשה לבקש המלצה או עצה לגבי רכישותיה. היא לא נזקקה לכך. מי יוצא מהבית בלי לדעת בדיוק מה ואיפה הוא מתכוון לרכוש? אולי אנשים שיש להם זמן וכסף מיותרים. אולי אנשים שלא מנהלים את חייהם ואת החלטותיהם. איזה מין דבר זה?
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’