“והמחיר, גוגו? באמת. את יודעת כמה עולה קורס כזה בחוץ? לפחות כמה אלפים. תחשבי על זה שאת מקימה עסק שיכניס לך אחר כך כסף להרבה מאד שנים. כמה זה שווה? על לימודי מקצוע אנשים משקיעים הון, נכון? זה באמת הכי קצת והכי מסובסד שיש. אני לא מכירה מישהו שלא יכול לשלם שבע מאות שלושים וארבעה שקלים.”
הוא הרגיש שבטנו מתהפכת. אם מרים גדלה אצל אמא שמפעל חייה היה להיות אשת ראש ישיבה, והיא רוצה שזה יהיה גם מפעל חייה שלה, אין דרך אחרת לפרש את זה: היא מתכוונת להינשא למי שיהיה ברבות הימים הממשיך של אביה. והוא, נחום אדלר, לא רואה את עצמו משתלב בסיפור הזה בשום צורה שהיא.
אמא שלה, עם ילדה אחת בבית, לא שידרה בדידות בשום צורה. היא היתה שמחה, שלמה, מלאת חיים. בדידות היא לא מצב, היא תחושה. אפשר להיות בודדה בתוך זוגיות אינטנסיבית, ואפשר להיות מחוברת לבן זוג שרוב הזמן לא נוכח, אבל הקשר אתו עמוק ומשמעותי. אם הברק לא יכה במשפחתה פעמיים, יהיו לה – להם – המון ילדים בעזרת השם, כך שגם אם היא תנסה להרגיש בדידות, לא ממש יהיה לה מתי.
שונאת דפי חשבון, שונאת פירוט אשראי. לא אוהבת מספרים. לא אוהבת מה שקורה שם. וזה אחרי שאני ממש משתדלת שיקרו דברים טובים. בבית של ההורים, אמא לענות יפה היא האחראית על החשבונות, אז אין לי פטור או הבנה או אפילו רחמים על זה שאני אשה ולא גבר, ועוד עושה את זה לבד.
אחר כך נואה נותנת לנו כל מיני תרגילים (ואנחנו לא מורידות את החגורות), אנחנו יוצאות להפסקה (ולא מורידות את החגורות) חוזרות לכתוב כל מיני דברים (נואה עדיין לא מאפשרת לנו להוריד), ולומדות מודל עם מרצה אורחת (עם החגורות, אלא מה).
“הלוואי שלא אמצא חן בעיניה”, אמר נחום בפרץ של גילוי לב. אביו שתק. אולי נדהם, אולי הבין לליבו, כמה הוא מקווה שלא יצטרך להיכנס לעומק השידוך ולקשיים שבתוכו.
“בעזרת השם בקרוב בקרוב אצלך. עכשו נפתחה לך הדרך,” אומרת לי דודה לשון הרע איזו. ואני תוהה מה היא מתכוונת. מי חסם לי את הדרך, שרי או יוסי?
“אני מסכים,” אמר נחום. “אם הייתי מקבל הצעה כזאת, שנראית כמו הזמנה לקשט את המשפחה, אבל הייתי מכיר את האב היכרות אישית, והייתי יודע מעל לכל ספק שהוא רוצה את טובת הבת והחתן לפני כבוד המשפחה שלו, ולא יפקח עלי עין לראות שאני ממלא את התפקיד כמו שצריך ולא ילחיץ אותי, הייתי אומר כן, בהחלט, למה לא.”
“אני מבין שאת חושבת אותי לבחור הכי טוב בישיבה, וזה טבעי שתחשבי כך כי את אמא שלי, אבל באמת, בואי ניצמד לעובדות.”
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’