לא, היא לא צריכה לפחד. היא יכולה להיות אחראית לעצמה. היא תעבוד בבקרים ותדאג לעצמה. היא לא מאמינה לחרוזי הילדות שהבטיחו שאם תלך לשם יאכל אותך זאב האאאם. שום זאבים לא יבואו. אבל לא כל האנשים טובים. ואולי זה מסוכן מדי ללכת החוצה.
אני מנתקת ומכניסה את הטלפון לתיק שלי. אם נתי לא מוכן לבוא ולדבר איתי, אני אשב עם חברה ויהיה לי נחמד. לא, זאת לא תלות, מה פתאום. אני ממש מרגישה איך אני עצמאית יותר כשאני מוצאת בחברה תרופה למצב הרוח הרע שלי בגלל בעלי. ואולי אני צריכה חברות נוספות, כדי שבאמת לא אהיה תלותית באחת, ואם שירה תאכזב אותי אוכל להתקשר למישהי אחרת.
רק זה חסר לה שעכשו גם ידעו שהיא הולכת ליועצת. המסמר האחרון בארון הקבורה שלה. מי הולכת ליועצת? רק מי שמופרעת או בעייתית. ללכת ליועצת זה כמו להסתובב בסמינר עם שלט על הגב ‘אני דפוקה’.
“אז תוותרי,” הוא מתקצף פתאום. “לכי להיות שוב מזכירה בכמה שקלים לחודש, ונבקש מההורים שלנו הלוואות. בכלל, אפשר לגלגל בין ארבעתם. בחודש הבא אני אבקש מאמא שלי הלוואה של אלפיים חמש מאות כדי להחזיר לאבא שלך, ועוד קצת לחיות, ואחר כך מאבא שלי שלושת אלפים וחצי כדי להחזיר לאמא שלי ולחיות, ואת תבקשי מאמא שלך ארבעת אלפים וחצי כדי להחזיר וחוזר חלילה.”
איך לא עלה בדעתה? ההורים שלה בטח התקשרו למחנכת, והיא נתנה להם מספרים של הבנות. ומי שהם לא הצליחו להשיג כבר עודכנה בבוקר על הדרמה הלילית. היה כאן אתמול שמח, בזכותה. אין מה לומר, ההורים שלה הצליחו להרוס לה את מה שעוד נשאר לה מהתדמית.
“כי קיבלתי שיעורי בית,” אני מתיישבת על הספה, ושמחה לראות שהוא שומט את הסמרטוט על השולחן. “המאמנת שלי הציעה שאנסה ליצור קשר עם חברות, שוב. היא אומרת שאולי זה יהיה תחליף לנחת הזו, שאני מחפשת במשפחה.” אני בוחנת טוב טוב את התגובה שלו, אבל נתי משפיל את עיניו.
מימי אמרה לה שהם התקשרו למשטרה כשראו שהשעה מאוחרת. אבל הכוננית אמרה להם שלא פותחים קריאה לפני שעוברות כמה שעות. אז הם השתגעו, התקשרו לכל העולם. לא העלו בדעתם שהיא נסעה מחוץ לעיר.
בפנים חמים וזה טוב, אבל גם רועש, מואר ואין טיפת פרטיות. הנה עוד משפט לסטיקר פילוסופי. אם החיים נותנים לך חושך וקור, תוכלי להחליף אותם ברעש ובלגן, וגם אז לא תהיי מרוצה. לא יודעת מתי פילוסופית החיים שלי הפכה להיות מייאשת כל כך, או מיואשת בעצמה.
וסבא שאל, אתם הולכים הרבה אל סבא שלך? והיא אמרה, כן, כל שבת. וגם באמצע השבוע. וסבתא נאנחה מסיבה לא ברורה ואמרה, כל הכבוד לאבא שלך שהוא ככה מטפל באבא שלו.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’