חבל שהיא לא לומדת אתה באותה כיתה. זה היה משנה את המצב שלה לגמרי. איך היתה רוצה שיראו אותן יחד. שיעברו בנות מהכיתה שלה ויראו שיש לה חברה. ולא סתם חברה, אלא מישהי כמו פליאה, שגדולה עליה בכמה מספרים.
בשבוע הבא אני אלך לרונית, ואדבר איתה על זה. אולי חבל שלא עשיתי את זה היום. מצד שני, עד עכשיו בכלל לא הייתי פנויה רגשית לחשוב על הדברים האלה. הנה, קצת זמן עם עצמי, ואני יכולה להתחיל לחשוב על הגשמה עצמית. בדיוק זו הסיבה שאני צריכה לעשות את זה כל שבוע, למשך חצי שבוע. גם לי מגיע, נכון?
מה היא תגיד בבית? תצטרך להמציא שבקיץ הן מסיימות בשישי יותר מאוחר. ושמרכז העיר היה פקוק. ערמות של שקרים. כל שקר גורר עוד עשרה שצריכים לחפות עליו. שרק תחזיק ראש ולא תשכח את כל ההמצאות שלה. שלא תילכד בעצמה בקורי העכביש שהיא טווה.
כשאני מתעוררת עדיין לא ממש אור, ושברירי חלומות מתערבלים לי. הייתי בחתונה, לבשתי את שמלת הכלה וחיפשתי חתן. נראה לי שלא מצאתי, אבל אולי סתם כי התעוררתי מוקדם מדי. אולי כן מצאתי את נתי.
מה הפליאה הזו רואה שהוא יותר מוצא חן בעיניה מהבנות האחרות? אולי רק שהיא לא סנובית. ולא עושה סיבובים על הכרטיס של אבא. מה יש לה להיות סנובית? דלה גאה. והכרטיס של אבא שלה… הוא חסום כבר מזמן.
איך הוא יתפקד עם הילדים? מה הם יעשו כל היום עם הדיכאון שהוא משרה סביבו? אולי זה אפילו קצת מסוכן, מי יודע. זהבי תנצל את ההזדמנות שאף אחד לא מטפל בה, ותקפוץ מהחלון לספה, כמו שהיא מנסה לעשות כבר הרבה זמן. היא יכולה ליפול. אבל רגע, בעצם, איפה הם יהיו?
היא הולכת בעקבות הבחורה בצייתנות. זה לא סיפור גדול, אולי אפילו יהיה נחמד. זו לא עבודה קשה. לא כמו ניקיון או להוציא כלבים לטיול. היא אפילו כבר מחכה שיבואו קונות והיא תפגין את כישורי המכירה שלה.
מה זה? אמרו לו להתנהג כמו מדוכא כדי שאני אצטרך לעשות הכל לבד? אני מסתכלת עליו מפתח המטבח, הוא כאילו לא רואה אותי. אולי הוא אחוז שרעפים. תמיד כששמעתי את הביטוי הזה דמיינתי מישהו שנלכד בסבך של קורי עכביש, שמשתרכים על ראשו כמו שיער שיבה ויוצרים לו זקן לבן פרוע.
לא היה לה שום דבר מענין לספר. הם לא מקלפים עגבניות ולא אוכלים את המצות בתוך שקית, ולא מכינים לבד קמח תפוחי אדמה. שום חומרה שתוציא אותה צדיקה. כאן בירושלים גילתה כמה הם משפחה פשוטה.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’