סיפורים קצרים

בדרך להר סיני

אישה לבושה שחורים מכף רגל ועד ראש, מגפיהָ טובעים בבוץ, ענף בידה והיא רצה אחרי כבשה שפרוותה ספוגה רפש, תרנגולת מזוהמת מנסה לפרוש את כנפיה כדי להימלט ממגפי האישה, כלב כחוש שעורו תלוי על עצמותיו כמו כביסה רטובה מנער את הטיט מרגלו ומיילל – והכל טובע בערפל סמיך וכבד…

המשך קריאה

בקשות

מהצד השני היה הקול של אבא עולה, חזק וחם, מסלסל, מרגיש בבית. אבא לא שתה תה עם ביסקוויטים. הוא נבלע בתוך הפיוטים והוביל את כולם אחריו.

המשך קריאה

בוחרת לבד

האם משהו באיזון הקוסמי הופר כשחזקי החל להיפגש עם האורחת החשובה? האם איזה מסר אנרגטי עבר אל קרוביה ומיודעיה, מדרבן אותם להציע שידוכים לחגית, שקיבלה את הגט שלה לפני קצת יותר משנה?

המשך קריאה

אם תרצי

ואם המנקה וצעקותיה לא הספיקו, גם תמי צצה לה. “אפרת, את נראית מאוד עייפה,” העירה. “אני חושבת שאת צריכה ללכת לבית ולנוח קצת, את רוצה שאני אתקשר לבעלך שיבוא להחליף אותך?”

המשך קריאה

כשאני לעצמי

איזה נס שיהיה לו שם יהודי אמתי. עם משמעות ומקור וחיבור לשרשרת הדורות. אבל למה, למה זה חייב להיות דווקא ירחמיאל זעליג? מה רע בשימי או מוטי קלילים ומתוקים?

המשך קריאה

החלון של בילא דבוירה

“שמעלקא זה שם למעלה, טויבא זאת הגדולה, ובנימין-יענקב זה הקטן שם בצד.”
“איזה מין שמות אלה?” שאלתי אותה, “אלה לא שמות של יונים.”
“נכון,” היא אמרה, והפנים שלה פתאום קפאו.

המשך קריאה

בלי חרטות

היא העיפה את הכרית מפניה וחבטה אותה בכוח בקיר הוורוד. זאת היתה טעות ענקית, טעות פזיזה, טעות שאסור לעשות. תמיד תיקנו אנשים סביבה את השגיאות הקטנות שלה, בחיוך סלחן ששמרו רק בשבילה. אבל אף אחד לא יוכל למחוק את הטעות הזו. לא בלי להשאיר סימן שישפיע לנצח על שניהם.
מה היא תעשה אתו בכלל?

המשך קריאה

באתי להושיט עזרה

שם המפעל המוגן, היא מחווה על חלל פתוח במרחק מה, ששרשראות של סביבונים וחנוכיות נייר עוד מרחפות בו מקיר לקיר בצבעוניות נאיבית, שריד מחג יפה כל כך.

המשך קריאה

ומותר לא לאהוב

אהרן אוכל מטרנה, היא חושבת, ואמא שלו מודאגת מזה שהיא נראית זוועה ואין לה בגדים ואין לה עבודה. “כואבת לו הבטן כי את מאכילה אותו ביציקת בטון,” הסביר לה הרופא החביב בקופת חולים בשבוע שעבר. היא לא רק היתה צריכה להפסיק להניק. היא היתה צריכה לתת אותו לאומנה וזהו.

המשך קריאה
דילוג לתוכן