סיפורים קצרים

אתרוגית אחרי סוכות

היא מושכת זמן. היא מודעת לזה שהיא מושכת ומקווה שלא שמים לב שהיא מתקשקשת עם כל המסביב במקום להגיע לעצם העניין ולספר את מה שיש לספר. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא מושכת זמן.

המשך קריאה

פרי העץ המותר – חלק ב’

מורה כבודה ניגשת אלינו. “סליחה”, היא מבקשת בעדינות. “יש אולי אפשרות שתסכימו להתחשב בנו, ולעבור לצד השני של החוף? פשוט, הגענו עם הבנות מוקדם, ותפסנו במיוחד את השטח פה”.

המשך קריאה

מצוות כרימון

למה רבש”ע, למה תמיד אותן ארבע חיות מצופות למינציה, שמהן נלמד לעשות רצון אבינו שבשמים? נגמרו כל המשניות בפרקי אבות? או כל הפסוקים בספר ישעיה? למה לא לעשות איזה קישוט יפה למשל על ‘הכל הבל ורעות רוח’?

המשך קריאה

פרי העץ המותר – חלק א’

“ובאמת עמדו מפקחים בבתים לבדוק שאתם לא אוכלים ושאתם מעכירים את המים?” עיניים להוטות נצצו מולי. ייקח לי קצת זמן לקלוט את צבען הצהוב. להבין שאי אפשר למצוא מזור לכאב, אם מוכרים אותו לכל המתעניין.

המשך קריאה

אל הנער הזה

כשהגיעה עת ההפטרה, היה משה מתייצב ומסלסל בברכת ‘אשר בחר בנביאים טובים’ בהדגשה עזה על המילה האחרונה, ופוצח במאסטרפיס האמיתי שלו: הפטרת תפילת חנה.

המשך קריאה

סותמת

היא השפילה ריסים, והחיוך שלה היה זעיר וכיווץ משהו בבטני. “הוא אומר שיש דברים שהוא יכול לספר רק לי, כי אף פעם הוא לא הכיר מישהו שיודע להקשיב ככה.”

המשך קריאה

שכחו אותי בוילה

היא עוזבת, לא יכולה לשאת את כישלונה, ומחפשת באתר של החברה את הדירה הכי חדשה, הכי חדשנית, הכי זוהרת, הכי נובורישית, הכי כזו שלא אמורה לעורר בה ולו מעט השראה. כי היא לא יכולה לעמוד בתחושה שזו ממשיכה לנטוש אותה אפילו באחוזה היסטורית בטלביה.

המשך קריאה

לא מבינה באנשים

“כי אני לא יודעת לברר!” גנחתי. “אתה מכיר אותי, זה לא בשבילי הדברים האלה! אין לי מושג מה לשאול, איך לזהות אם החברה באמת מתלהבת או רק מחמיאה לשם הנימוס. מה לשאול, איך לחקור… אי אפשר פשוט לוותר על זה?”

המשך קריאה

גרביים אדומים לנופש

משהו בתוכי מתקשח, קצות עצבי נמתחים בקוצר רוח. הבוקר הזה יקר לי מידי. אם זאבי מאחר את ההסעה, היום שלי מתחיל על צד שמאל: לנסוע איתו לחיידר ולחזור הביתה מותשת ואז לצאת לדואר בקצה השני של העיר.

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן