מנקה הארובות הקטן חבט
את מברשתו המפויחת בתנועה נמרצת
כדי לנערה, וקינח את ידיו במכנסיו
המטולאים. נשורת של פיח צללה
אל תוך תלתלי הפלדה שלו
והתמידה אל תוך הזר האפרפר
שהסתמן סביב הסולם שעליו עמד.
עַד אֶתְמוֹל
עוֹד שָׁמַרְנוּ
עַל פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַטָּהוֹר
בְּחֶרְדַּת אֱלֹקִים.
הָאֹמֶץ עֶלֶם הוּא
זָקוּף וְנָאֶה
לָבוּשׁ מֵיטַב הַמַּחְלָצוֹת שֶׁל
הַמַּחֲשָׁבָה וְשֶׁל הַמַּעֲשֶׂה.
אוֹטֶמֶת בְּמַגֶּבֶת אֶת חָרִיץ הַדֶּלֶת
מִדֵּי לַיְלָה, אַךְ הוּא חוֹדֵר פְּנִימָה
מְאַכֵּל נִיצוֹצוֹת אוֹר, מוֹתִיר אוֹתִי
כְּצֵל דְּמוּתִי
בַּחוּץ נוֹזֶלֶת הַשָּׁנָה
עַל הַגַּגּוֹת
וְאַתְּ פּוֹעֶרֶת חַלּוֹנוֹת
בְּכָל זֹאת טִפּוֹת אַחֲרוֹנוֹת.
מִיְּמִינְךָ
הָרִים סָבִיב מַעְפִּילִים
מִשְּׂמֹאלְךָ
חֲמוֹרִים בִּידֵי שׁוּעָלִים
סַבָּא-אֶצְבָּעוֹת-מְחֻסְפָּסוֹת
בָּהֶן נִתֵּחַ מְנוֹעֵי מְטוֹסִים וְלָכַד נַחֲשֵׁי
מִדְבָּר בְּחוֹלוֹת בְּסִיס חֵיל הָאֲוִיר;
עוֹמֵד בְּמִטְבַּח הַבַּיִת בְּפַרְדֵּס-חַנָּה
וְיוֹם אֶחָד
לְפֶתַע בָּטַל הַתָּמִיד
בִּלְתִּי נוֹדָע הִשְׁתַּכֵּן דֶּרֶךְ קֶבַע
בֵּין חוֹמוֹת הַהֲגַנָּה הַפְּרוּצוֹת
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’
