שירה

אַתְּ מִתְפַּזֶּרֶת לִי בְּאַרְגָּזִים קְרוּעִים


לִנְשֹׁם אוֹתָךְ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר


נִשְׁפֶּכֶת עַל הַמִּדְרָכוֹת


בְּשֶׁמֶשׁ אֲפֹרָה.

אַתְּ חוֹף.


אֵלַיִךְ נִשְׁבָּרִים


כְּשֶׁהַמַּסָּע נִגְמָר.


מִתְנַפְּצִים


בְּזַעַם חֲסַר מַעֲצוֹר.

הָיוּ יָמִים


נִטְּעוּ כְּרָמִים


הִטּוּ גַּם שֶׁכֶם


נִזְרַע הַלֶּחֶם.

בְּאוֹר שֵׁשֶׁת יָמִים הוּשַׁבְנוּ


מְצֻוֵּי מַהֲלַךְ יוֹם


הוֹצִיאוּ נַפְשְׁכֶם מִסְּגוֹר


חַלְּצוּ אוֹרְכֶם מִן הָאוֹר

זוֹ הָיְתָה יְצִיאַת מִצְרַיִם


לֹא קַלָּה.


אֲבָל אַחֲרֵי כָּל הַמַּכּוֹת


וְהַצְּפַרְדְּעִים

מִישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהָבִין אֵיךְ אָדָם חֲסַר דְּמוּת


יָכוֹל לִהְיוֹת בֶּן דּוֹד שֶׁל עַצְמוֹ,


וּבוֹ זְמַנִּית סַבְתָּא, נֶכְדָּה, אַחְיָן וְחָמוֹת


ל אָבִיו שֶׁהוּא בְּעֶצֶם גַּם אִמּוֹ.

הַפַּעַם הַמֵּאָה דִּבְּרָה אֵלַי:


הַעֲנִיקִי לִי אֶת הַסִּמְלִיּוּת הָעֲגֻלָּה,


אֶת נְקִישַׁת הַדֶּלֶת הַנִּנְעֶלֶת


אֶת הַיֵּאוּשׁ הֶעָטוּף בְּהִלָּה הֵרוֹאִית,

חֹרֶף רָטֹב פֹּה


וָשָׁם


מַיִם בְּכָל מָקוֹם


אֲנִי חָרָבָה.

אֱלֹקִים


קַבֵּץ אוֹתִי לַחֲלָקִים


אֶת שִׁמְךָ בִּי


צְרֹב שֶׁלֹּא יִכְאַב