שירה

לְכָל הַכַּלּוֹת


שֶׁלֹּא לָבְשׁוּ הַיּוֹם לָבָן,


לַלֵּיצָנִים


שֶׁלֹּא צָחֲקוּ,

בְּעִיטַת הַשַּׁבָּת אֶל שְׁבוּעַ הַחֻלִּין


הַיְדַעְתֶּם כִּי בְּכוֹחָהּ לְהַעֲמִיד אָדָם בּוֹדֵד בָּרְחוֹב


מֶרְחַק קְצָת פַּרְסָאוֹת מִבֵּיתוֹ,


וְהוּא תָּמֵהַּ מָה וְאֵיךְ יַעֲשֶׂה כָּאן

יָבֵשׁ כֹּחִי 


חֲרֵבָה נַפְשִׁי


אֵין מַטֶּה בְּיָדִי


אַף לֹא שִׁיר,

עַם יִשְׂרָאֵל חַי


וְגַם קְצָת מֵת


שָׁלֵם עַל אַדְמָתוֹ


מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים

הַכֹּל כָּל כָּךְ זְמַנִּי שֶׁלְּפֶלֶא;


נוֹגֵעַ אָדָם בַּקִּיר וְאוֹמֵר: 


אוֹ רוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו וּבוֹטֵחַ:
הֲרֵי זֶה קִיר,

הוּא סִפֵּר עַל אוֹר שֶׁיַּבְלִיחַ בַּקָּצֶה,


וְגַם אָמַר שֶׁלַּמִּנְהָרָה יֵשׁ סוֹף,


הוּא נִסָּה לָטַעַת תִּקְוָה, לְרַסֵּס אַשְׁלָיָה,

בַּלַּיְלָה הַהוּא 


שׂוֹחַחְנוּ עַד הַשָּׁמַיִם


וְהַקְּמָטִים הַזְּעִירִים

מוּל הַפָּרֹכֶת הַלְּבָנָה


בְּדִמְמָתָהּ שֶׁל חֻפַּת עוֹלָם


עֵת רָצוֹן לְהִתְעוֹרֵר.

רֶגַע לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם


לִפְנֵי הָעִיר שֶׁכְּבָר סוֹעֶרֶת


תִּשְׁבְּרִי יָמִינָה


תִּסְתּוֹבְבִי קְצָת סְבִיב עַצְמֵךְ