שירה

הַפַּעַם הַמֵּאָה דִּבְּרָה אֵלַי:


הַעֲנִיקִי לִי אֶת הַסִּמְלִיּוּת הָעֲגֻלָּה,


אֶת נְקִישַׁת הַדֶּלֶת הַנִּנְעֶלֶת


אֶת הַיֵּאוּשׁ הֶעָטוּף בְּהִלָּה הֵרוֹאִית,

חֹרֶף רָטֹב פֹּה


וָשָׁם


מַיִם בְּכָל מָקוֹם


אֲנִי חָרָבָה.

אֱלֹקִים


קַבֵּץ אוֹתִי לַחֲלָקִים


אֶת שִׁמְךָ בִּי


צְרֹב שֶׁלֹּא יִכְאַב

עַל הָאֵשׁ בַּמִּטְבָּח


(שְׁאֵרִיּוֹת  הָאֶתְמוֹל מֻדָּחוֹת לַשּׁוּלַיִם)


מִתְבַּשֵּׁל זִכָּרוֹן


חָדָשׁ


מִפְּנֵי יָשָׁן מוֹצִיאָה

רָצִיתִי הַיּוֹם 


יוֹתֵר מֵהַכֹּל


לִזְרֹק אֶת הָעֵט


וְלָקַחַת מִכְּחוֹל

יוֹם אֶחָד אַתְּ תְּקַלְּפִי אֶת


הַצָּעִיף שֶׁמְּחַבֵּק אוֹתָךְ


שָׁנִים


מִישֶׁהוּ יִרְצֶה לָדַעַת לָמָּה

יַגִּידוּ


נֵס


אַתְּ יוֹדַעַת


שֶׁאֶצְלֵךְ


אֵין נִסִּים

בַּיּוֹם שְׁתְּכַסִי לֹבֶן דִּגְלֵךְ


בְּצִבְעֵי הָרָצוֹן הַבּוֹעֵר


וְתִתְגָּלִי שִׁכְבָה אַחַר שִׁכְבָה


מּשּׁוּחוּת נַפְשֵׁךְ

אֶלֶף לַמִקרָא נִכְנָסִים


בְּשָׁאוֹן


בְּלִי שָׁעוֹן


טַחַב מַזְגָנִים וְעֵץ