שירה

וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם


וַתַּחְפְּרוּ לִי 


עַד אֵין סוֹף,


עַד כִּי אָשִׁיב אֶתְכֶם דָּבָר,

בֵּין תֹּפֶל וְלָבָן


נִכְנֶסֶת לִשְׁנָתִי הָאַרְבָּעִים.


בּוֹא,

הַרְפִּי מִן הַמִּדְבָּר


הוּא כְּבָר דָּבַק לָךְ בַּסֻּלְיוֹת


בְּקִפְלֵי הַשִּׂמְלָה


בְּזָוִיּוֹת עֵינַיִךְ.

הָעֵינַיִם הַסּוּמוֹת לֹא יַבְחִינוּ 


בְּפִי הַבְּאֵר.


אוּלַי חָרְבוּ הַמַּיִם


תִּלְחַשׁ הַמַּחֲשָׁבָה.

הֶעָנָף הַגִּדֵּם 


כְּרוּת הַשִּׂמְחָה


שֶׁאָכְלוּ תּוֹלְעֵי קִנְאָה 


אוֹ פִּשְׁפְּשֵׁי הָעֶצֶב

נָשֹׂא עַם


נָשֹׂא אֶת הָאֲנָשִׁים הַכְּפוּתִים עַל כְּתֵפֶיךָ


נָשֹׂא אֶת הַנָּשִׁים הָאֲנוּסוֹת בַּאֲסוֹנָן


בַּאֲסוֹנְךָ

דְּרוֹר! קָרָאתִי,


יוֹבֵל עָבַר.


דָּרַשְׁתִּי בְּקוֹל,


הֶעֱבַרְתִּי שׁוֹפָר.

כַּמָּה בֹּקֶר יָכוֹל לְהַכְאִיב


בַּשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת עַל בְּשׂוֹרוֹת אִיּוֹב,


בְּצִיּוּץ הַצִּפּוֹר בַּחֲצַר הַבַּיִת הַמְּדַמֵּם

בַּסּוֹף זֶה יִגָּמֵר, נָכוֹן?


הַבָּלָגָן, הַיֵּאוּשׁ


וְהַלִּכְלוּךְ הַמִּתְנַקֵּז


עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת