שירה

אַרְבָּעִים וַאט שֶׁל אוֹר


מְצִיפִים אֶת עֵינֶיךָ הַעֲצוּמוֹת


רִיסֶיךָ הָאֲרֻכִּים מַזְהִיבִים בַּקְּצָווֹת

בַּלֵּילוֹת שִׁחְרְרָה אִמְּךָ


אֶת תְּפִלּוֹתֶיהָ הַיְּהוּדִיּוֹת


מִתּוֹךְ קַנְקַנִּים


וְכֵלִים

בְּפַעַם אַחַת אוֹ בְּתַשְׁלוּמִים


הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי בְּעוֹדָהּ


מַעֲבִירָה אֶת הַכַּרְטִיס

נְקֻדַּת זְמַן: שֶׁבַע אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ.


פְּרֵדָה.


חִבּוּק.


נְשִׁיקָה.

יוֹשֶׁבֶת.


כּוֹס קָפֶה וּדְמָמָה.


שֶׁמֶשׁ אֲפֹרָה בַּסָּלוֹן,


פַּסֵּי אוֹר

שָׁלוֹם, נָעִים לְהַכִּיר:


חֲרֵדִית, אִשָּׁה.


עוֹד פְּרָטִים?


בְּהֶחְלֵט. בְּבַקָּשָׁה –

קוֹרֵץ לְעַצְמִי בָּרְאִי,


קָד, מַסְבִּיר פָּנִים.


מְחַיֵּךְ לַמַּרְאָה, הֲרֵי הִיא,


קוֹלֶטֶת, סוֹפֶגֶת גְּוָנִים.

חֵץ מִקֶּשֶׁת


יָרִיתִי בַּשָּׂדֶה,


לֹא כִּוַּנְתִּי לְשׁוּם מַטָּרָה.

לָקוּם אֶל יו‍ֹם שֶׁכְּבָר הָיָה אֶתְמו‍ֹל


לָתֵת לו‍ֹ גֵּו לָמוּד, כָּפוּף מֵעֹל


שָׂדֶה חָרוּשׁ שׁוּרו‍ֹת שׁוּרו‍ֹת עַד קְצֵה הָרְשִׁימָה


מִתְחַדְּשׁו‍ֹת לְאֵין קִצְבָּה, כְּמו‍ֹ מַאֲזַן אֵימָה