שירה

הַבֹּקֶר הַזֶּה נֶחְרְצוּ הַשָּׁמַיִם


קַרְקַע חִוֶּרֶת נֶחְשְׂפָה תַּחְתָּם


תְּלוּיָה מֵעֵבֶר לָאֹפֶק


צוּקֵי עֲנָנִים נִשָּׂאִים בָּאֲוִיר

הָרֶכֶב נָע כְּמוֹ מְטֻטֶּלֶת


עַל מַצַּע אַסְפַלְט מָתוּחַ מִגּוּשׁ דָּן עַד אֵלַיִךְ


אֲנִי חוֹלֶפֶת אֲנִי רוּחַ צַד


עַל קִמּוּרֵי הַכְּבִישׁ

מנקה הארובות הקטן חבט


את מברשתו המפויחת בתנועה נמרצת


כדי לנערה, וקינח את ידיו במכנסיו


המטולאים. נשורת של פיח צללה


אל תוך תלתלי הפלדה שלו


והתמידה אל תוך הזר האפרפר


שהסתמן סביב הסולם שעליו עמד.

עַד אֶתְמוֹל


עוֹד שָׁמַרְנוּ


עַל פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַטָּהוֹר


בְּחֶרְדַּת אֱלֹקִים.

הָאֹמֶץ עֶלֶם הוּא 


זָקוּף וְנָאֶה


לָבוּשׁ מֵיטַב הַמַּחְלָצוֹת שֶׁל 


הַמַּחֲשָׁבָה וְשֶׁל הַמַּעֲשֶׂה.

אוֹטֶמֶת בְּמַגֶּבֶת אֶת חָרִיץ הַדֶּלֶת


מִדֵּי לַיְלָה, אַךְ הוּא חוֹדֵר פְּנִימָה


מְאַכֵּל נִיצוֹצוֹת אוֹר, מוֹתִיר אוֹתִי


כְּצֵל דְּמוּתִי

בַּחוּץ נוֹזֶלֶת הַשָּׁנָה


עַל הַגַּגּוֹת


וְאַתְּ פּוֹעֶרֶת חַלּוֹנוֹת


בְּכָל זֹאת טִפּוֹת אַחֲרוֹנוֹת.

מִיְּמִינְךָ


הָרִים סָבִיב מַעְפִּילִים


מִשְּׂמֹאלְךָ


חֲמוֹרִים בִּידֵי שׁוּעָלִים

סְתִירָה


יָשָׁר לַפָּנִים.


אֲנִי מַסְמִיקָה


עֲטוּרַת נִימִים