סיפורים קצרים

שלושים שעות ליד הגבול

יש מי שמחפש חיבוק ויש מי שמחפש למי לתת. כוסות מים, קפה, קולה מוצעים לכל הסביבה. והיום ממשיך. מטח יריות, רגע של פחד נוראי. מחבל. כאן. לא כאן. חיילים רצים החוצה בנשק שלוף. הדלתות ננעלות. עשר דקות. כלי טייס מיורט. חזרה לשגרה. לשגרה של אזעקות, של פחד, של בהלה.

המשך קריאה

נעלמים

חזקי אומר שעל עצים ואבנים, באמת. היא מסכימה איתו, מי לא יסכים עם כזו אמירה בכזה מצב? אבל עצים ואבנים היא גם יודעת להגיד בעצמה לעצמה, ואיכשהו זה לא מצליח להרגיע אותה. היא מרגישה ממש דפקטית שהמח שלה נתקע על עגלה. אז היא פותחת את המייל להשיח את הדעת ואולי למצוא עוד בחידות מטופשות להעביר ולקבל ולהעביר, ולנסות לשפר את המצב רוח, ואולי גם להצליח לרגע.

המשך קריאה

שלושה ימים בתשרי

חמישה שלבים לאבל, טוען המודל של קובלר-רוס. במוצאי שבת, ארבעה מתוכם נמסים ביחד, מטביעים אותנו בעיסה אפוקליפטית, תחושה שהפכנו לסטטיסטים בסרט אימה ביזארי.

המשך קריאה

הערת שוליים

חנוך נענע ראש, נעמד. “נראה לך שאני מסוגל להתאפק? מתחשק לי לצעוק, כאן ובקול: התארסתי עם תמר! סוף סוף!” ידיו נפרשו לצדדים, הוא הטיל ראש לאחור, פצה פה. ופחדתי שהוא יצעק, כאן ובקול. העפתי מבט מבויש בזוגות האחרים שישבו בלובי, בהו בו, לא הבינו למה הוא עומד, מה הוא עושה. בתוך הבושה, כמו צוף בלב פרח, הייתה הגאווה שחשתי. העובדה שבחר בי, בכל זאת.

המשך קריאה

חצי חדר

רוח קלילה נשבה והשיר של אביתר בנאי התנגן לי בראש. לרגע תהיתי אם יש לי סיכוי להינצל. ואיך יהיה לך סיכוי? הראש שלי אמר. את לא מרגישה, את לא מחוברת, לא משנה מה תתפללי הוא לא יאמין לך.

המשך קריאה

ילדה בת 30

טלי, ילדה שמתחצפת לאמא שלה לא בטוח שה’ ישלח לה ילדים, מה את חושבת? יש דין ויש דיין! פשוט תזהרי כשאת מדברת עם אמא שלך, ותזהרי גם לא להיות חוצפנית כי בעלך בקצב הזה לא בטוח שיחזיק מעמד איתך יותר משבועיים.

המשך קריאה

חיים בלי נס

את ישראל אני מורידה באיטיות, שכבה אחר שכבה, מהלב, ומעטהו ממושמע, והוא נענה ועוזב אותי, אבל אותך אני צריכה לקלף, לגרד עם הציפורניים, ואת, אמא תהילה, את לא שועה לבקשתי להניח לי כבר, לעזוב.

המשך קריאה

החברה הספרדיה שלי

כשהייתה מורתנו מכרזת ואן הנדל תמר הייתי מניפה את ידי, וכשהייתה עוברת לוענונו אפרת הייתה היא מניפה את שלה. אינטרו זהה, אאוטרו שונה. נקודת פתיחה שווה, אקורד סיום שלא משאיר מקום לטעויות. אסור שיהיו טעויות. אדם צריך לדעת את מקומו. דע מאין באת זה הבסיס להכול. אין עפר זה כעפר זה. יש אדמת עידית ויש אדמת זיבורית.

המשך קריאה

ילד להפשרה

ברור שאני לא אקפיא את הילד שלי לכמה שעות, אני לא כזו מחרידה. אבל באמת אי אפשר להבין אותי, אם אני רק רוצה להיות אמא טובה יותר?

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן