הַכֹּל כָּל כָּךְ זְמַנִּי שֶׁלְּפֶלֶא;
נוֹגֵעַ אָדָם בַּקִּיר וְאוֹמֵר:
הֲרֵי זֶה קִיר,
אוֹ רוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו וּבוֹטֵחַ:
הֲרֵי זוֹ אֲדָמָה.
כִּי הַיָּרֵחַ עִתִּים מָלֵא עִתִּים חָסֵר,
וְהָאֲדָמָה עִתִּים פּוֹתַחַת פִּיהָ
וְהַכּוֹכָבִים נוֹפְלִים.
הַכֹּל כָּל כָּךְ זְמַנִּי בְּחֶלְקַת הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן,
שׁוּם דָּבָר בַּיְּקוּם הַזֶּה אֵין בּוֹ מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ.
כִּי הַצִּפּוֹרִים נוֹדְדוֹת וְהַסְּלָעִים מִתְפּוֹרְרִים
וּבְגִידַת עֵץ הָאַלּוֹן.
*
רַק חֶלְקַת הַשָּׁמַיִם.
