אִשָּׁה חֲרֵדִית
שָׁלוֹם, נָעִים לְהַכִּיר:
חֲרֵדִית, אִשָּׁה.
עוֹד פְּרָטִים?
בְּהֶחְלֵט. בְּבַקָּשָׁה –
*
קוֹרְאִים לִי רֵיזִי, אוֹ טוֹיבִּי, אוֹ סִימִי,
אֶת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה – אַל תָּשִׂימִי.
עָדִיף שֶׁלֹּא יֵדְעוּ בְּדִיּוּק מִי אֲנִי מֵהַבַּיִת,
בְּכָל זֹאת, מְקוֹמִי בַּפִּנָּה – בין שְׁתִילֵי הַזַּיִת.
יֵשׁ לִי כּוֹבַע עַל הַפֵּאָה וּבַבַּיִת מִטְפַּחַת,
וּמֵעַל לַתִּגְלַחַת (שְׁחוֹרָה, צְמוּדָה) – אֲנִי מְטֻפַּחַת.
הַיְּלָדִים שֶׁלִּי עִם פֵּאוֹת מְסֻלְסָלוֹת,
הַבָּנוֹת – בִּשְׂמָלוֹת מְמֻלְמָלוֹת,
בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֲנִי אוֹפָה חַלּוֹת,
וּבְעֶרֶב חַג – עוּגִיּוֹת מְגֻלְגָּלוֹת.
וְיֵשׁ בַּסָּלוֹן וִילוֹנוֹת תּוֹאֲמִים לְמַפַּת קְטִיפָה,
נִקּוּי יָבֵשׁ בְּעֶרֶב פֶּסַח, בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא שְׁטִיפָה!
יֵשׁ תְּמוּנַת שֶׁמֶן בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁבַּכְּנִיסָה
שֶׁל הָעֲיָרָה הַיְּהוּדִית בְּאֵירוֹפָּה
שֶׁמִּמֶּנָּה בָּרַח הָאַדְמוֹ”ר בִּמְנוּסָה.
יֵשׁ שִׁירִים בְּיִידִישׁ, יֵשׁ פָארְפֶל בְּלֵיל שַׁבָּת,
אֲנִי ‘יִידִישֶׁע מָאמֶע’, וְכָךְ תִּהְיֶה גַּם הַבַּת.
*
שָׁלוֹם, אֲנִי רָחֵל, אוֹ טוֹבִי, אוֹ הֲדַסָּה,
וַאֲנִי אִשָּׁה חֲרֵדִית בְּרָמָ”ח וּבְשָׁסָ”ה.
יֵשׁ לִי בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה
מִן הַמַּרְצֶפֶת וְעַד הַתִּקְרָה,
מֵהַחַלּוֹן בְּלִי הַוִּילוֹן וְעַד קְצֵה הַקּוֹרָה .
אֲנִי מְפַרְנֶסֶת מִבֹּקֶר עַד לֵיל
אֶת בַּעֲלֵי הֶחָשׁוּב, שֶׁהוּא רֹאשׁ כֹּולֵל,
וְזֶה הַדָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתִי הֲכִי מְאֻשֶּׁרֶת, הֲכִי מְלֵאַת סִפּוּק.
זוֹכֶרֶת כְּשֶׁקַּמְתִּי לְבַד בַּלֵּילוֹת לְהָכִין בַּקְבּוּק,
הִתְפַּלַּלְתִּי לְעַצְמִי בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, הַשְּׁמוּרָה רַק לַטּוֹבִים :
“עֲשֵׂה שֶׁמָּחָר בַּבֹּקֶר, יִהְיוּ לוֹ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה עֲרֵבִים”.
הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי בַּסֵּמִינָר, לוֹמֶדֶת הוֹרָאָה וְגַם יֵעוּץ מַס,
אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה עָשׂוּ כָּאן ‘סִיּוּם’ וְהַלֵּב שֶׁלִּי נָמַס.
הַנֶּכֶד שֶׁלִּי סִיֵּם מַסֶּכֶת וְכָאן חָגְגוּ לוֹ ‘הַדְרָן עֲלָךְ’
וּבַסֵּתֶר לִבִּי אֲנִי יוֹדַעַת: שֶׁלִּי וְשֶׁלָּהֶם – שֶׁלָּךְ .
אַתְּ יוֹדַעַת, הַיּוֹם, עִם כָּל הַגְּזֵרוֹת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הֶמְשֵׁךְ הַגַּחֶלֶת,
אֲנִי עַל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי מִסְתַּכֶּלֶת,
וּמוֹדֶה לְהָשֵׁם עַל הַזְּכוּת שֶׁהוּא נָתַן לִי, לִהְיוֹת שׁוֹמֶרֶת סַף,
עוֹד דַּף גְּמָרָא אֶחָד שֶׁל בַּעֲלִי – לָזֹאת לִבִּי נִכְסָף.
*
הֵי, אֲנִי אֶפְרָת, אוֹ שְׁלוֹמִית, אוֹ עִדִּית,
אֲנִי אִשָּׁה מַמָּשׁ חֲרֵדִית.
בֶּטַח. לָמַדְתִּי בְּבֵית יַעֲקֹב ‘הַמֶּרְכָּז’!
אוּלַי אֲנִי קְצָת הִתְעַדְכַּנְתִּי… אֲבָל הַלֵּב לֹא זָז.
אַל תִּטְעִי בָּנוּ, בַּעֲלִי פְרוּמֶער מַמָּשׁ מַקְפִּיד,
אֲבָל יֵשׁ לָנוּ ‘פֵייס’ וַאֲנִי לְגַמְרֵי בַּ’פִיד’.
תִּרְאִי, הָיְתָה לִי טְרָאוּמָה מֵהַמּוֹרוֹת בַּסֵּמִינָר וְהַתַּקָּנוֹן,
אֲנִי נוֹלַדְתִּי אַסְתֵּטִית, עוֹד מֵהַגַּנּוֹן.
אֲנִי סְטַיְלִיסְטִית עִם אָאוּטפִיטִים הוֹרְסִים.
חַכִּי אֲנִי אַרְאֶה לָךְ ‘לוּקִים’, יָאוּוּ נִמְחַק לִי הַ’סִים’.
תַּגִּידִי, גַּם אֶת הַבֵּן שֶׁלְּךָ לֹא קִבְּלוּ לַתַּלְמוּד תּוֹרָה?
אָיֹם וְנוֹרָא…
מַתְחִיל לִהְיוֹת מַמָּשׁ מֵעִיק.
אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב שֶׁהַמְּנַהֵל כָּזֶה צַדִּיק.
בֶּאֱמֶת וַאי וַאי
סִפְּרוּ לִי שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ בְּטִיסָה לְדוּבַּאי…
אַתְּ מְבִינָה מָה נִהְיָה?
חַיָּבִים לְהַגִּישׁ עִרְעוּר בָּעִירִיָּה!
שֶׁיָּעֵזּוּ לְהַגִּיד שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא חֲרֵדִים,
בַּסּוֹף בִּשְׁבִיל לְבַקֵּשׁ צְדָקוֹת, אֶת הַכְּתֹבֶת הֵם תָּמִיד יוֹדְעִים…
*
אֲנִי דְּבוֹרִי אוֹ רֹחָלֶה, אַיְזֶנְבָּך מֵהַבַּיִת, הַיּוֹם בְּרִים.
נוֹלַדְתִּי וְגַם בֶּטַח אָמוּת בְּסִמְטַת בַּהֲרָ”ן בְּמֵאָה שְׁעָרִים.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל…
אֲבָל הַ’צִיּוֹיְנִים’ – אֲרוּרִים.
מָה קָרָה לִצְנִיעוּת שֶׁלָּנוּ? מַאֲכִילִים אוֹתָנוּ מְרוֹרִים.
אַתְּ יוֹדַעַת,
סַבְתָּא שֶׁלְּךָ גָּדְלָה פֹּה, בֶּחָצֵר שֶׁל בָּתֵּי אוּנְגָּרִין.
אֵיזוֹ שִׂמְחַת חַיִּים הָיְתָה לָהּ, וְאֵיזֶה עוּגוֹת שְׁמָרִים..
אַל תְּצַלְּמִי אוֹתִי, זֶה מַכְשִׁיר טָמֵא,
זֶה אַחַר כָּךְ מְכַבֶּה אֶת הַלֵּב, שֶׁהוּא רַק לְהָשֵׁם צָמֵא.
זֶה מֵבִיא פְּרִיצוּת וְחֹסֶר טָהֳרָה,
וְאַתְּ – בַּת יִשְׂרָאֵל יְקָרָה.
אֲנִי לֹא בּוֹחֶרֶת לִכְנֶסֶת הַמִּינִים,
אֲנִי הֲכִי גֵּאָה שֶׁאֲנִי ‘אֵם עַל הַבָּנִים’.
בּוֹאִי נִכָּנֵס הַבַּיְתָה – עוֹד מְעַט כַּמָּה שְׁכֵנִים
יַגִּידוּ שֶׁהֵבֵאתִי לְפֹה תִּקְשֹׁרֶת שֶׁל חִלּוֹנִים.
בּוֹאִי, שְׁבִי, תִּשְׁתִּי קְצָת מַשֶּׁהוּ,
זֶה אֲנִי רָקַמְתִּי, יָפֶה? רָאִית?
תִּרְאִי, נִרְאֶה לִי שֶׁאִם אַתְּ רוֹצָה נָחַת,
כְּדַאי שֶׁתַּאֲרִיכִי אֶת הַחֲצָאִית…
*
שָׁלוֹם, אֲנִי אֶסְתֵּר, אוֹ נָעֳמִי, אוֹ בַּת שֶׁבַע
וְהַצִּבּוּר שֶׁלָּנוּ מַמָּשׁ שִׁנָּה אֶת הַטֶּבַע.
מָה?! אֲנִי זוֹכֶרֶת,
הַכֹּל הָיָה מַמָּשׁ אַחֶרֶת.
שַׁרְנוּ שִׁירֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
‘הוֹ, צִיּוּנְיוּנֵי הַדֶּרֶךְ’,
וְהַחֲצָאִית בְּקֹשִׁי נִשְּׁקָה אֶת הַבֶּרֶךְ.
תִּסְתַּכְּלִי אֵצֶל סַבְתָּא בַּתְּמוּנוֹת עִם הַ’זִיג זָג’
יוֹם הָעַצְמָאוּת הָיָה גַּם לָנוּ חַג.
וְאָמַרְנוּ שָׁלוֹם, הַבָּנוֹת לַבָּנִים,
לֹא הָיוּ אָז כָּאֵלּוּ קִיצוֹנִים.
שָׁמְעוּ רַדְיוֹ, הָיָה עִתּוֹן מַעֲרִיב,
גַּם אֵצֶל הַצַּדִּיקִים.
הַיּוֹם אֵין תְּמוּנוֹת שֶׁל בָּנוֹת,
אֲפִלּוּ בְּסִפְרוֹנֵי הַדַּרְדַּקִּים.
מִי לֹא רָאָה ‘צְלִילֵי הַמּוּזִיקָה’?
מִי לֹא שָׁר בְּמוֹצַ”שׁ ‘אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי’?
הַיּוֹם אֶת עִתּוֹן ‘מִשְׁפָּחָה’ צָרִיךְ לְהַחְבִּיא…
אֲפִלּוּ נָסַעְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים לַחוֹף הַמְּעֹרָב,
רַק לָבַשְׁנוּ חֻלְצָה קְצָת יוֹתֵר אֲרֻכָּה,
כֵּן, גַּם הַבַּת שֶׁל הָרַב.
זֹאתִי שֶׁהַיּוֹם נִהְיְתָה חֲנוּקָה.
לֹא יוֹדַעַת, אוֹמְרִים שֶׁהַדּוֹר נוֹרָא הִתְדַּרְדֵּר
אָז לָכֵן צְרִיכִים שְׁמִירָה יוֹתֵר.
אַתְּ יוֹדַעַת מָה, עָדִיף כָּכָה, שֶׁהַנְּכָדִים שֶׁלִּי הַצַּדִּיקִים
לֹא יַגִּידוּ שָׁלוֹם לִבְנוֹת הַדּוֹדוֹת,
מֵאֲשֶׁר יִתְבַּרְבְּרוּ בָּרְחוֹב עִם סִיגָרִיּוֹת שֶׁל שַׁבָּאבְּנִיקִים.
בְּכָל דּוֹר חַיָּב אָדָם לְהוֹדוֹת…
רֶגַע, אַתְּ הוֹלֶכֶת?! חַכִּי.
אולי יֵשׁ לְךָ לְהַעֲבִיר לִי אֵיזוֹ סִדְרָה בַּדִּיסְק-אוֹן-קִי.
מִישֶׁהוּ אָמַר לִי עַל ‘שְׁטִיסֶל’ שֶׁ –
זוֹ סִדְרָה כָּאן עַל ‘זִכְרוֹן מוֹיְשֶׁה’.
תָּבִיאִי לִי מֵהַנֶּכְדָּה שֶׁלָּךְ,
זוֹ שֶׁלּוֹמֶדֶת עֲבוֹדָה סוֹצְיָאלִית בְּ”מִבְחָר”.
לְהִתְרָאוֹת, אֲנִי אֶתְקַשֵּׁר אֵלַיִךְ וְנִרְאֶה מָחָר…
*
אָז רֵיזִי, שׂוּרִי, הֲדַסָּה אוֹ עִדִּית
מִי מִכֵּן הִיא הֲכִי הֲכִי חֲרֵדִית?
הֲכִי מְדֻיֶּקֶת, הֲכִי מַגְדִּירָה.
עִם הַשְּׁמַאלְץ,
עִם הַפַּאנְץ’,
עִם הַמִּשְׁנָה הַסְּדוּרָה?
נָעִים לְהַכִּיר, בֵּין שָׁחֹר לְלָבָן
אֵיךְ הִתְגַּוַּנְתָּ לְךָ, אִשָּׁה, בְּאֶלֶף גָּוָן.
…
מתוך המגזין “קול. שירה. אשה.” של גלריית המקלט