בְּלִיל עָכוּר

רָצִיתִי הַיּוֹם 

יוֹתֵר מֵהַכֹּל

לִזְרֹק אֶת הָעֵט

וְלָקַחַת מִכְּחוֹל

לְקַשְׁקֵשׁ לְקַשְׁקֵשׁ

בְּאָדֹם וְשָׁחֹר

וְאוּלַי כְּשֶׁהַבְּלִיל הֶעָכוּר

יַהֲפֹךְ מֵעַצְמוֹ לְצִיּוּר

אָז יִתְרוֹמֵם מֵעָפָר כְּמוֹ מַחֲזֶה מֵהָאוּר

הַסֵּדֶר הַיָּשָׁן הַהוּא, הַנָּכוֹן הַגָּמוּר

שָׁם אֶמְצָא מֵחָדָשׁ מָה מֻתָּר, מָה אָסוּר

וּמִיהוּ הַטּוֹב וְהָרַע בַּסִּפּוּר