מערכה ראשונה. בראשית .
כשמדע בדיוני ופנטסיה נפגשו היה זה ערב נעים ומזמין לשיחה. שניהם נשכרו על ידי אותו מעסיק נדיב שבאופן מסתורי כנה את עצמו ‘אוּלְטִימָה רַאטְיוֹ’.
פנטסיה קבלה את ההודעה כשהיא צפונה בתוך סלט-הנַבְטוּטִים שלה בצורה של רוּנוֹת עתיקות ומדע-בדיוני קבל תשדורת-בין-כוכבית של קואורדינטות מוצפנות אל המיני-אנטנה המושתלת בגזע המוח שלו. זאת ייאמר, כי שניהם לא היו מתייחסים להודעה אם היא לא הייתה מוצפנת כיאות…
מטרת העבודה לא הייתה ברורה דיה, לכן לעת עתה הם סיירו במכתש הסמוך לביתם. המכתש לא היה אזור בטוח במיוחד, אבל הם סמכו על כישוריהם. בַּרְווּּזִים קטנים, שייתכן והם חוליית-הביניים בין ברווז לברבור, רחפו סמוך אל הקרקע.
מַדָּע-בִּדְיוֹנִי אמר: ’הביטי בעצי התות המשובטים והנפלאים האלו.’
פַנְטַסְיָה אמרה: ‘מה צר, אך יתכן שכישוף אפל מוטל על הפירות המפתים הללו.’
מַדָּע-בִּדְיוֹנִי אמר: ’נעשה קצת קריר, אני אפעיל את החימום התת עורי שלי.’
פַנְטַסְיָה אמרה: ’הנה, אתכסה בגלימת-פרוות-הגַּרְגּוֹיְל שלי.’
ואז אמרה: ’אני קצת מודאגת מהדרקונים-הזקנים המשוטטים באזור בעונה זו. הם לא במיטבם.’
מַדָּע-בִּדְיוֹנִי אמר: ‘אַל-פַּחַד, אם משהו יתקוף אותנו אני אפגע בו עם מטיל-קרני-הקַטְיוֹנִים שלי.’
פַנְטַסְיָה אמרה: ’אני לא בטוחה שתותח-סער כלשהו מסוגל לחדור דרך שריון של דרקון קסום. עדיף שנשתמש במטה שלי…’
מדע-בי השיב: ’אל דאגה, למקרי חירום של ממש אני שומר את מחולל-הזמן. הוא יקפיא את הדרקון בתוך לולאה-סגורה.’
פַנְטַסְיָה אמרה: ’אם תתעסק עם ציר-הזמן, המזל שלך עלול להשתנות וגם, זה אף פעם לא נגמר בצורה הגיונית…’
פַנְטַסְיָה אמרה: ’אם תתעסק עם ציר-הזמן, המזל שלך עלול להשתנות וגם, זה אף פעם לא נגמר בצורה הגיונית…’
מַדָּע-בִּי הגיב: ’אין לי צורך במזל. מחשבון-העל שלי מספק חישובי הסתברות מדויקים.’
פַנְטַסְיָה הרהרה בקול: ’הבה נראה, כיצד חישוביך יועילו אם נפגוש בערפד-ליל תוקפני?’
מַדָּע-בִּי לגלג: ’אני מחזיק באמתחתי כמוסות עם ערך תזונתי שווה לפלסמה יומנואידית, זה יספק אותו.’
פַנְטַסְיָה השיבה: ’יתכן, אך כיצד תפעל אם נפגש בפֶּגָסוֹס פראי?’
מַדָּע-בִּי כמעט והשתנק מהפתעה: ’פֶּגָסוֹס?, המשתק העצבי שלי יכול להמית לוויתן-משא מכונף מחולות-אָרֶקְסִיּוֹן בהינף אצבע.’
פניה של פַנְטַסְיָה התכרכמו באמרה: ’אל לנו לפגוע ביצורים חסרי מגן, מה גם שפלשנו אל מרחב המחיה שלהם.’
מַדָּע-בִּי אמר: ’האלגוריתם המחוכם שלי מוכיח כי באם לא תצטמצם אוכלוסיית סוסי-החלל הם ישמידו את מקורות המזון שלהם תוך קְוִינְטִילְיוֹן שנים.’
’עד אז אולי מישהו יפתח טכניקה לגידול-מזון ללא תלות באנרגיה חיצונית. הגישה שלך נוקשה מדי.’ טענה פנטסיה מנגד.
מדע-בי הֶחֱזִירָהּ: ‘את רשאית לבחון את העתיד בכדור הבדולח שלך. אני אמשיך להיצמד לעובדות.’
פנטסיה השיבה: ’אתה רשאי להשמיד את עצמך בלבד, אם רצונך בכך, כדי שלא תגרום לאֶנְטְרוֹפְּיָה בעתיד…’
מדע-בי נרתע לאחוריו ולחש: ’יש לנו אורחים…’ בעודו מטה את זרועו לכיוון המשוער.
רחש נשמע מבין עצי החורש.
פנטסיה מצדה, שקעה היישר אל תוך תרגיל מֵדִיטָטִיבִי עמוק ופיה נע במהירות לא טבעית כשהיא ממלמלת מנטרות אסורות.
בהמה ענקית התפרצה מתוך החורש הקטן. חציה בשר ודם וחציה מכונה. התוצאה נראתה כמו הכלאה בין קרנף-משולש-קרניים ועגורן. הבהמה הסבה את ראשה בתנועת איום ובטשה בקרקע בפרסות הטיטאניום שלה. מדע-בי ירה. צליל גבוה של שריקה חלף באזניהם ומיד לאחר מכן החיה קרסה על מקומה ונשאבה כהרף עין אל מעמקי התקן זעיר דמוי דיסקה. דיסקת המתכת הייתה, למעשה, נשאית של חֹר-תּוֹלַעַת מוקטן שהגלה את החיה אל מערכת-כוכבים מרוחקת.
‘הנה,’ אמר מדע-בדיוני בהתנשאות. ‘עליונות המדע שוב מוכחת. זיהיתי את הגורם העוין ונטרלתי אותו במהירות ובאלגנטיות. מה את היית עושה ללא התקן חור-התולעת שלי?’
פנטסיה נעצבה אל לבה. ‘אלו רק לא היית בטוח בעצמך כל כך, אלומת האור שלי הייתה מנחמת ומרגיעה את הבהמה הרעבה ואחרי כמה חופנים של שחת-ירח היא הייתה לנו לידיד ולא לאויב.’ היא השתתקה כשעדר פרוע של בהמות-מהונדסות התפרץ מהחורשה. ’הנה לך, אביר המדע. קרוב לוודאי שהחיה המובסת הספיקה לשלוח מסר טלפתי לחברותיה, כעת אנו בסכנה ממשית!’
היא קמרה את אצבעותיה לצורה עתיקה המסמלת עץ ונשפה דרכן ברכות. עצי התות נרעדו והשירו את פירותיהם על הקרקע הבוצית. עדר בהמות-המתכת נעצר. הבהמות הרכינו את ראשיהן והחלו טועמות מן המעדן המהונדס.
‘סבורני שאנו כאן בשביל ענייני עבודה,’ הפטיר מדע-בי, ‘…לא בכדי להחליף עצות.’
‘הבה נסתלק מכאן…’ התעלמה פנטסיה מדבריו. ‘לפני שהן יבינו שהמזון המתעתע הזה איננו מספק.’
הצמד המשיך בדרכו.
כיפת הזכוכית העצומה מעל ראשיהם, שספקה הגנה מעצמים משוטטים יחד עם הזרמת חמצן מועשר, החליפה גוונים. נצבעת באדום מטושטש לקראת השקיעה המדומה.
מדע-בדיוני פשט את כף ידו והוֹלוֹגְרָף קטן קִפֵּץ משם, נדמה לסופה קטנה, מתערבלת. ‘קבלתי התראה על סופת-חול,’ הודיע. ‘מי תכנן סערה ביום אמצע הקיץ?’ פנטסיה נראתה נבוכה. ‘אולי מישהו שיש לו סיבה לשתק את התנועה האווירית הקלה, רוכבי-מטאטאים, כסאות נוח ורחפות אוויר?’
מדע-בי גחך, ‘פשוט בהרבה יהיה לכבות את האספקה הסולארית.’
פנטסיה הוציאה מתרמילה בעל דוגמת-הכוכבים כדור קטן וא-סימטרי שדמה באופן מחשיד לעוגת בוץ ואמרה: ‘אני חושבת שנוכל לעשות שימוש בכמה תשובות קצרות. אם נאפה את עוגת-הבדולח הזאת כעת, יכולת הניבוי תהיה טרייה ואמינה יותר.’
מדע-בדיוני הקיש על אי-אלו לחיצים מוצנעים ולהבת-התכה כחולה בקעה מגליל-ארד שהיה מחובר לזרועו. הוא כוון אותה לעבר גוש העפר.
האדמה הפכה סגלגלה וירקרוקת עד שהתקשתה והפכה לאוקטהדרון זכוכית מנצנץ ומרובה-פאות. פנטסיה שעטתה כפפות חסינות חום מנשל של סלמאנדרה גחנה והרימה את הערמה המפוחמת תוך שהיא מנערת אותה קלות.
זוג עיניים עמוקות ומלאות עשן נפערו במרכז העוגה וקול יבבני וחלוש בקע ממנה, עד שנדם. פנטסיה שמטה את החפץ מידה. הוא התפרק מיד עם מגעו בקרקע והפך לערמת רמץ חסרת תועלת, ואז היא תרגמה את שפת-האוב עבור מדע-בדיוני הספקני וחתום-הסבר, שדומה כי התרגומון-הבין-כוכבי שלו לא איתר את השפה העתיקה.
‘הנבואה אומרת ש… צר לו שהפרענו את מנוחתו, אך הצוהר נמצא בתוכנו, המטרה סמויה מן העין והוא גם מתעניין בנימוס האם יש ברשותנו נבגים מיותרים של פטריות-פסילוסיבין?…’.
עוד היא מדברת וּמדע-בי הדרוך, סב כעל ציר. פורש את אצבעותיו בתנועת מניפה. קנים חלולים נשלפו מאי-שם, רעש מתכתי נשמע כשהקליעים המחורצים נטענו וכוונות לייזר מטא-אוטומטיות שרקו וצפצפו.
שקט עמום השיב לו הד ממרחבי המכתש. ‘איה המטרה?’ התלונן מדע-בדיוני. הפעלת לשווא את אוֹטוֹמָטוֹן ההתקפה שלי’. ‘הו, סר.’ בקשה פנטסיה. ‘בפעם הבאה, נסה להקשיב מעט מעבר למילים.’
מערכה שניה: וויכוח .
הם המשיכו לצעוד בדממה עוד כברת דרך עד שפנטסיה הפרה את השתיקה באמרה: ‘כבודי נתון לך, אל נכון. אך השמים לא יקרסו על ראשך אילו תרפה לרגע את מנועי-החישוב-התמידי, הבט מסביב. שמך מעיד עליך כי המדע לו הנך סוגד הנו בדיה. יש עולמות מעבר להשגתנו וחוקים עלולים להתנפץ.’
מדע-בי חרק שן. ‘לאט לך, הלא את אינך זכאית לטענה הזאת בעוד ששמך שלך מעיד כי כל תפיסותייך הן פרי הפנטזיה והדמיון, קיומך כולו נעדר כל בסיס מציאותי!’
‘היפוכו של דבר,’ השיבה פנטסיה. ‘כל ההוויה שותפה לדעתי. השְׁמָשׁוֹת, הַיְּרֵחִים, הצומח והחי. הכל מקיימים ביניהם שותפות נשגבה שמעבר להשגתנו.’
‘פרוטונים, נייטרונים וקוורקים אחראים לקיומם של הכל.’ פסק מדע ברוב הגיון. ‘כל הבנה שאת עדיין חסרה, אני מסוגל להסביר בעזרת תיאוריית המיתרים.’
‘פרוטונים, נייטרונים וקוורקים אחראים לקיומם של הכל.’ פסק מדע ברוב הגיון. ‘כל הבנה שאת עדיין חסרה, אני מסוגל להסביר בעזרת תיאוריית המיתרים.’
‘וּמִי פּוֹרֵט עַל מֵיתְּרֵיהֶם?’ שאלה פנטסיה ברכות. ‘אין מרכבה שהדמיון אינו יכול לשאת. אך דומה כי המדע הספקני מתעקש למדוד את כל הדרך ברגליו הוא. חִקְרוּ, אנשים. גלקסיות רחוקות וריקות ובלבד שלא תיאלצו להישיר מבט אליכם פנימה.’
הכיפה השקופה שמעליהם שלחה גֶּשֶׁם שֶׁל שְׁבִיטִים לאורך קו הרקיע. הם שבו לשתיקתם.
מדע הפר אותה באמרו: ‘התועלת שהמדע הביא לעולם לא תסולא בפז.’
‘וההרס גם!’.
‘הצענו טכנולוגיית-על לכל דורש. גרמנו לחיים בימי קדם להיראות פרימיטיביים ועלובים.’
‘העלמתם יערות ומחצבים, שיבשתם אטמוספירות במערכות-שמש רבות מספור. השתעשעתם עם אבני הבניין של הצומח והחי אך לא ידעתם שובע.’
‘היערות הכרותים הובילו אותנו אל מושבות חדשות, השבחנו את המין האנושי והנוחות האבסולוטית שלו לוטשה עד לשלמות. את פשוט מסרבת לקבל את העתיד. הנה, סעי לכוכב-המסיבות ‘פַּרְטִיוֹן’, החשפי לזיכרונות כלואים ושחררי אותם לחופשי. טַעֲמִי מָּנָה מְבֻקֶּרֶת של הָלוּצִינַצְיוֹת-עומק המותאמת לך אישית והרגיעי את גופך ומוחך כאחד.’
פנטסיה התנשפה בכעס. ‘אתה נשמע כמעט כמו שאמאן-יערות המציע לאנשיו הלאים מפגש הזייתי עם רוחות-היער. הנח לי למצוא את השלווה בעצמי ובכוחי שלי, הותר את העולם על כנו, הוא כבר ידאג לעצמו. האנשים הקדמונים ללא ספק חיו במעגל הרמוני מושלם פי כמה עם הסובב אותם. הם כבדו את הנשימה ואת קו-הרקיע. את הגאיות והנחלים את השלכת ואת עצמם. עד שהופעתם אתם, מרעישים, מנסרים ומותירים את פסולת בכל פינה. נכנעים לדחפים הנואשים של הכיבוש ואגירת-הידע ומחריבים אגב כך את כל הנקרה בדרככם.’
מדע-בדיוני השמיע קול קרקוש וגדף בזעף.
-…פייה צדקנית שכמוך.
-נשקייה מהלכת!
-מכשפה!
-אולי באמת כדאי שאהפוך אותך למשקולת-נייר!…
-יצור-אופל!. נופפי במטה המצועצע שלך!
-הזהר במשאלתך, סר. ולא, תמות מות-אבירים.
-לכי-לך לשאוב את מימייך. לא תחסרי לאיש.
-אלך, גם אלך. רק אל תבוא לביתי כשיאזלו מימיך.
‘עני לי רק על זאת, אם כן. אילו קסמים אכן היו קיימים, מדוע ולמה נועדו המגבלות בכל אשר נפנה? מדוע איננו, את ואני, חיים בעולם נטול שלשלאות, מרחפים אנה ואנה כְּבוּעִיּוֹת, יוצרים יֵשׁ מֵאַיִן ובאים על סיפוקינו כל העת?’.
פנטסיה חשבה לרגע היטיבה את מצנפתה ואז השיבה, ‘אין כל קֶסֶם בעולם בו הכל בר-השגה. המדע, הוא הערוגה בה צומח הבלתי-אפשרי. אם תוכל לפתור הכל, לא תהיה תכלית למאומה.’
מדע-בדיוני כרכם את פניו ובעט בחלל במגפו המשוריין.
‘אין אלו אלא דברי-נביאות! הנה, אין לי שמץ של התנגדות להתעופף אתך בעולם אוטופי שכזה. בהתחשב במצב הנתון אני פועל בהתאם לנתונים ואת אינך יכולה להאשים אותי על ציות לכללים!’
‘מי דרש ממך לציית?’ זעמה פנטסיה ושובל גלימתה החל זוהר.
‘איש לא!’, השיב מדע-בי וחוליות השריון שלו נסגרו בסדרת נקישות. ‘ועל כן אפעל כראות עיני.’
מסר חדש נקלט באנטנה של מדע-בי והיא שגרה למוחו אותות, צבעים וצורות. עוֹרְבוּב קשיש נחת על כובעה של פנטסיה וקרא קריאה חלולה. הם פנו להביט זה בזה, המטרה אותרה.
מערכה שלישית: קרב .
האדמה נפערה מתחת לרגליהם והם נפלו מטה. מדע-בדיוני בלם את הנפילה באגרוף-מתכת קפוץ ופנטסיה שינתה את נפילתה לכיוון מעלה, מתייצבת באמצע גובהו של הבור, גלימתה מתנפנפת.
הם הביטו סביבם, דרוכים. הייתה זו זירה עגולה וגודלה כשל אִי-צְטַּדְיוֹן בינוני. הקירות היו מחופים סגסוגת שיש ועורקים אלקטרוניים שהיו שזורים בהם, נטרו את המתרחש. מונוליתים שונים ומשונים נחרטו על הקירות. סמלים אתניים, רונות בוערות וגם משהו שנראה כמו דגם מורכב יותר של הטבלה המחזורית.
הם היו לבדם, מביטים זה בעיני האחר בעוינות. זהות המטרה נודעה להם במפתיע, כל אחד מהם הפך צַיָּד וְנִצּוֹד בו זמנית.
אותיות ענק בגווני הליל הופיעו על הכיפה שמעל, ’הקרב יתחיל כעת’. כל אות גודלה כשל עיר קטנה.
המשפט התפוגג כלעומת שבא וספירה לאחור הופיעה במקומו.
8… 9… 10…
מדע-בדיוני הפעיל את מצב-הקרב המשודרג שלו. קנים נשלפו ועיני הסַייְבּוּרְג שלו הוצרו. בידו הוא לפת חנית טלסקופית זדונית למראה, שתי קצותיה מהבהבים בברק חשמלי.
פנטסיה עצמה את עיניה, מחיקה שלפה אבן-פולחן סגולית ובצעה עמה טאנטרת-בָּזָק, מקיפה את עצמה בהילת-מגן.
כּוֹכָב-נֵפֶל בודד חצה את הכיפה ומשהגיע למרכז הרקיע הוא התפוצץ בהבזק אור מסנוור. האות ניתן.
בְּרַד -קליעים נתך מכיוונו של מדע-בדיוני, מרביתם נבלמו על ידי ההילה המגנה ונתזו הלאה. מקצתם חדרו פנימה ונשאבו אל תוך האבן הקטנה, מתמזגים עמה. ‘כל זה הוא מן הסתם הסחת דעת,’ הרהרה פנטסיה מנתבת אנרגיה אל עיניה ומגבירה את עצמתו של חוש ראייתה.
צבת-נחושת משולשת אצבעות צצה לפתע בדיוק בנקודה העוורת שלה. לופתת את כף רגלה ומושכת אותה למטה. ‘אם רק אשאיר לו פתח’, הבינה, ‘הוא לא יהסס לתקוף ולסיים את משימתו במהירות האפשרית.’
היא שלפה את המטה שלה והוא החל לזהור. זרוע-המתכת נמסה והתעוותה תחת השפעת הגולה הבוהקת היא שחררה אנחת הקלה רק כדי לגלות לוע ענקי ואפל מכוון לעברה. הלוע שיהק ופרץ צבעוני של ריהוט-גן נורה לעברה. ’הוא משתמש בנשק האי-הסתברותי,’ הבינה. ’הוא לא יודע בעצמו מה הוא יורה. הבינה המשודרגת שלו כנראה החליטה לתקוף על בסיס המשוואה של נעלם נגד נעלם. אבל האקראיות יכולה להועיל גם עבורי.’
היא השתמשה בטכניקת לחימה מסורתית ונתנה לארכופים ולכדי החרסינה לפגוע רק בנקודות צ’י מחוזקות. השיטה פעלה ביעילות מופחתת על מצבור אקראי של פסולת-חלל. היא נסוגה. זאת הייתה טעות. חללים נקרעו באוויר מסביבה. רובה הטֶלְפּוֹרְטַצְיָה היה נשק בלתי-לגאלי ברוב המושבות הקיסריות. לא היה כבוד בנשק שתוקף כל אחד מכל מקום. חבטות על-קוליות פגעו בה מכל עבר. פנטסיה שקעה בתוך ערמת חצץ, מברשות שיניים וקונפטי. ההילה המתכווצת שלה לא תשרוד עוד זמן רב תחת התקפות מאסיביות כמו אלו.
חץ קטן ומְנֻצֶּה עשה את דרכו לעבר מדע-בדיוני. החץ נורה מענף גמיש שהייה שייך לעץ-אִזְדָּרֶכֶת קשיש ושבע ימים. היא טפלה בו לעת זקנתו, הוא לא יאכזב אותה.
חץ קטן ומְנֻצֶּה עשה את דרכו לעבר מדע-בדיוני. החץ נורה מענף גמיש שהייה שייך לעץ-אִזְדָּרֶכֶת קשיש ושבע ימים. היא טפלה בו לעת זקנתו, הוא לא יאכזב אותה.
הרדאר-המובנה של מדע-בי קלט את תבנית השיוט של החץ ורקטות זעירות הטו אותו ממסלולו. הוא לא הניח לה להתאושש, בזמן שהיא לגמה בחיפזון שיקוי סגלגל בעל סגולות ריפוי, הוא שלף מאחוריו קָטַפּוּלְטָה מכנית תלת-ראשית. הכלי האימתני הזה הכיל ראשי נפץ של יחידות אנטי חומר.
הוא מיקם את המכשפה הזקנה במרכז צלב המטרה ומשך את היֶתֶר-הדיגיטלי המונפש על זרועו. כשהציץ בכוונת המובנית בקרנית שלו היה נדמה שהיא הציתה לה מדורה קטנה ושפתה עליה קדירת-קטורת. הוא כיבה עין אחת וירה. מצפה לראות בקע מעשן ורחב לפחות כמו רכבת משא בֵּין-כּוֹכְבִית.
לאכזבתו, שד עייף, לְבוּשׁ-שְׁחֹרִים ורטוב הזדחל החוצה מהקלחת, בלע את המַטָּח ואז שב אליה תוך השמעת קולות של שביעות רצון.
’בשם קַרְנֵי הַגַּמָא!’ מדע-בי חִשַּׁב להתפלץ. השיטות חסרות ההיגיון שלה מביסות אלפי שנים של מחקר ופיתוח. שום דבר מזה לא אמור להיות אפשרי. הוא שיגר טילון מונחה-לייזר בכיוון המשוער של פנטסיה והאיץ את קצב החישוב של תוצאות-הקרב. הסיכויים כרגע אינם לטובתו.
היא שלפה קמיע מכיסה ותחבה אותו לעפר. אז הניחה את ידה על חלקת חול ולחשה השבעה קצרה. האדמה התעוררה לחיים. גולם עצום-מימדים בצורת טַוָסוּס-בִּצּוֹתהתרומם ונער אבק מִגַּפָּיו הסלעיות. פנטסיה נשאה את שרביטה אל על בתנועה תיאטרלית …הרמה, הנפה, שִׁיסּוּי!.
גולם-החיה זנק לכיוון האויב, שיניו חשופות. מדע-בדיוני נעץ את חניתו פֹּה וָשָׁם ופרצי חול בקעו כמו גייזרים קטנים מגוף החיה. הטַוָסוּס העסיק אותו למשך די זמן בשביל שפנטסיה תספיק לגלף בובת-במבוק המסמלת את אויבה. אם היא תכרות זרוע אחת, כאב-הפאנטום יוכל לשמש אזהרה מספקת.
מַעְבֹּרֶת-מילוט שייטה אל תוך המכתש והפגיזה את הטַוָסוּס בפצצות אידוי. הגולם קרס לתוך עצמו כמו מפולת של הר קטן. מדע-בי שגר וו אל המעבורת שלו והחל מושך את עצמו למעלה. אך פנטסיה שלחה לכיוונו פגיון מעוקל. הכבל נחתך והוא נפל אל הארץ. מדע-בי המובס נגש אל הכפתור האדום שהיה ממוקם בכספת סמויה בתוך מוחו והקיש עליו. המעבורת חגה מסביב לזירה והתבייתה על הקוסמת. שאגת מנועים נשמעה כשהיא טסה מטה מטה, משמידה את עצמה בפיצוץ ראוותני.
פנטסיה נאלצה להקריב טוטם-קברים נדיר ויקר-ערך ובכך הצילה את עצמה מאבדון. היא רחפה בזהירות מחוץ לטבעת האש ונעצרה. עשן, נשורת ושברי לבנים היו בכל מקום סביב לה, עדות למערכה. מדע-בדיוני פשט את שריונו המרוסק, כַּעַס באישוניו.
הוא זנק הצידה בעודו יורה מטח של גולות-ברזל חשודות. פנסיה לפתה את המטה שלה בעוז. הגולות הבהבו וקווי-אור סגולים נמתחו ביניהם בתפזורת כשהיא ביניהם. כשניסתה להתרחק מהמלכודת היא מצאה עצמה לכודה בשדה אלקטרו-מגנטי-קוונטי.
אויבה הקיש על הממשק האינטואיטיבי שעל פרק-ידו והיא נשאבה לכיוונו בלי יכולת לנוע. גופה כלוא, אך מוחה חופשי, עדיין. היא הביטה בו, מוותרת על הניסיון לגשת לתודעה של אדם נואש ועייף. במקום, העלתה על דעתה שדות מלאים טל ופרחי-חורף לבנים. עננה נושאת גשם התמקמה מעל לזירת ההיאבקות. טיפות שקופות וכבדות נטפו ממנה, משתקות את כדורי-הריסון.
הקוסמת נחתה על האדמה והקישה במטה שלה. גל הלם התנפץ ממנה והלאה, מטיח את מדע-בדיוני אל הקיר. הוא הצליב את ידיו למול פניו ושלח פרץ להבה לעבר הלוחמת הנרגזת שמצדה גייסה לעזרתה שובל-מים מהשלוליות הטריות. הסילונות התנגשו, אדים ולהבות התערבלו זה בזה בעודם נאבקים.
מערכה אחרונה: אחרית
פנטסיה התעייפה מעט, והאמת, ששעת-התה הלכה והתקרבה באופן מדאיג… באקט שנועד לסיים את ההתמודדות היא דקרה את ידה בפגיון-עצם והקיזה טיפה מדמה למְחֻמָּשׁ-זִמּוּן ששרטטה באדמה בעזרת קצה המטה. סרקופג ענקי צץ משומקום, נוחת על מדע-בדיוני וחותם אותו בפנים. דממה השתררה. דפיקות חלושות בקצב של קוד-מורס נשמעו מבעד לדלתות הכבדות, עד שפסקו.
סרקופג ענקי צץ משומקום, נוחת על מדע-בדיוני וחותם אותו בפנים. דממה השתררה. דפיקות חלושות בקצב של קוד-מורס נשמעו מבעד לדלתות הכבדות, עד שפסקו.
פנטסיה צעדה סביב ארון-הקבורה המעוטר ואמרה, ‘ובכן, מה כעת. לבטח יש לך שיבוטים רבים הצפים בתוך מבחנות מְוֻסָּתוֹת טֶמְפֵּרָטוּרָה ומלאות מי-שפיר והתודעה שלך מורדת אליהם ברגעים אלו? נחש מה, יקירי. יש לי מספיק ארונות בשביל כולכם.’
היא נענתה בשתיקה.
פנטסיה רכסה את קרעי גלימתה והפשילה את מצנפתה מעל עיניה כברדס. המטה שלה הבזיק לרגע ובמשנהו היא החזיקה בשמשיה פרחונית. כעת היא עוררה תשומת לב ככל תיירת מזדמנת בכוכב-הַשֶּׁבֶת הזה. לאחר שצמצמה את הוויתה לבל ירגישו בה, היא טפסה אל החוץ. לוֹגֶמֶת מאוויר הלילה המסונתז, תמהה על הטעם המשונה שבא בפיה.
…חושך כביר אפף את העיר. רחפות-ביקוע היו נעוצות בראשי המגדלים שסביבה כקיסמים בצלוחית-זיתים. הכיפה השקופה הבהבה מעט עד שכבתה. רכבי-כבידה היו מוטלים סביב לה ככלי אין חפץ בו.
פנטסיה שרקה בעגמומיות וסבה על עקביה. ‘עד שיישויות-האור ישובו לעשות בשבילנו את כל הנצרך, אני אאלץ לתת לו ללכת. המחול המשותף שלנו יאלץ להמשך עוד זמן מה…’
סוף
2 Responses
ואוו. פשוט מדהים!
וואו וואו וואו