דרג את הכתבה
אֵ-לִי,
אָרְכוּ לִי דּוֹרוֹת, בְּחַיָּי
עַד שֶׁנָּחַתְתִּי חֵרוּם
אֶל קְצֵה דַּעְתְּךָ.
עַד שֶׁלִּקַּטְתִּי
גַּרְגֵּר שֶׁל עֲנִיּוּת הַדַּעַת
בִּשְׁבִילִי
שָׁעוֹת אֵין קֵץ;
דְּמָעוֹת אֵין קֵץ
הוֹנֵיתִי עַצְמִי
לַעֲנֹד אֶת דַּרְגַוֹת הַקְּצוּנָה,
נוֹסֶקֶת אֶל שְׁגִיאוֹתַי.
הַיּוֹם –
אֲנִי צוֹנַחַת בְּבַת אַחַת
אֶל אֲמִתּוּת בָּבוּאָתִי,
בּוֹקַעַת מִתּוֹךְ הַאֵין.
אֵ-לִי,
מְשֹׁךְ מִמֶּנִּי אֶת מוֹשְׁכוֹת הַתַּעֲתוּעַ
הֶרֶף, וְאַרְפֶּה.
אֶהְיֵה רַק אוֹחֶזֶת בַּחֶבֶל
מִטַּלְטֶלֶת מוּלְךָ
חָפְשִׁיָּה.