בְּעִיטַת הַשַּׁבָּת אֶל שְׁבוּעַ הַחֻלִּין
הַיְדַעְתֶּם כִּי בְּכוֹחָהּ לְהַעֲמִיד אָדָם בּוֹדֵד בָּרְחוֹב
מֶרְחַק קְצָת פַּרְסָאוֹת מִבֵּיתוֹ,
וְהוּא תָּמֵהַּ מָה וְאֵיךְ יַעֲשֶׂה כָּאן
בְּצָהֳרֵי רִאשׁוֹן שֶׁמִּתְחַזִּים לְבֹקֶר.
מַעֲלֵה הָרְחוֹב עוֹשָׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתּוֹ
לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת מְחוֹז חֶפְצוֹ,
וְהוּא מַעְפִּיל אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ דַּוְקָא וְלַמְרוֹת.
הֲגַם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מְחוֹז חֶפְצוֹ מָה הוּא,
וְהַשֶּׁמֶשׁ
כְּשֶׁמִּתְחַבֵּק בְּחֻמָּהּ
זוֹכֵר הוּא מִינִי אוֹרוֹת
שֶׁל נֵרוֹת שַׁבָּת, וְשֶׁל נֵר הַבְדָּלָה, וְשֶׁל
אוֹר פָּנִים קוֹרֵן מִשֶּׁל בְּנֵי הַבַּיִת,
וּמֵפִיס דַּעְתּוֹ עִם הַשַּׁבָּת
עַל שֶׁבָּעֲטָה בּוֹ.
אוּלַי יִמְצָא חֶפְצוֹ בְּשָׁבוּעַ זֶה דַּוְקָא
וְנוֹחַ לוֹ שֶׁנִּבְעַט.
