בקטנה

הם נמשכים לשאריות ביצה – חלמון דוקא, אבל כשהכנתי מלכודת במתכוון, הם היו חכמים מספיק לדלג עליה. זה לא באמת אוכל, הא? את לא מתכוונת לעשות מזה כלום וזה סתם משתזף פה על השיש? כי אנחנו מתעלקים רק על האוכל שלך.
ממוצע 4.7 | 3 מדרגים

היפראקטיבי אחד מטייל במטבח, משחק אותה קשה להשגה. אסתטיקה היא לא הצד החזק של החושה הזו (דירת ארעי שכורה ומוזנחת לעילא. המשכיר בטוח שהיא מתחרה בארמון המלכה. הוא משכיר אותה בזול רק משום שהוא אנושי.) משלוח חדש של חבר’ה מטיילים בכנופיה באזור הברז. אני בגיוס פעיל.

אף אחד לא מדבר על זה. קטנוני מדי. כמובן, אצלכם אף פעם לא קורה. רק אצלי. הדברים הקטנים והנוראיים האלה. זבובונים. הקיץ בא והשמחה רבה. 

מטבח, אמבטיה, עציצים. הבנתם את הקטע, נכון? איפה שרטוב. ביתי הוא מבצרם. אנחנו רק דיירי משנה פה. אני פותחת דלת של ארון, והם עולים משם כמו ענן מנוקד ומסתחרר. 

כמה אני יכולה לזרוק טחינה שהרגע הוכנה, מרק בתהליך הכנה (עוד בלי ירקות ושאר פרמטרים, רק מים חמים, אבל מדברים על הפוטנציאל), קומקום שלם רותח, חצי בקבוק שמן, ביצה טרופה, וסלט מפואר שמשהו קטן מפרפר בו? 

אני פותחת את דלת המקרר והם עושים חרקירי מתוזמן היטב פנימה. זה אפשר לומר סיום אלגנטי, כי האקלים שם לא הכי סובטרופי והם נפרדים מהעולם הזה ללא מגע יד אדם. 

אני פותחת את דלת המקרר והם עושים חרקירי מתוזמן היטב פנימה. זה אפשר לומר סיום אלגנטי, כי האקלים שם לא הכי סובטרופי והם נפרדים מהעולם הזה ללא מגע יד אדם. 

ביותר הם אוהבים את הסירים המלאים מים ושאריות מזון של מוצאי שבת. אילו מעדנים. מממםם. רק שלא כולם יודעים לשחות, ואני עקרונית לא מתערבת.

הם נמשכים לשאריות ביצה – חלמון דוקא, אבל כשהכנתי מלכודת במתכוון, הם היו חכמים מספיק לדלג עליה. זה לא באמת אוכל, הא? את לא מתכוונת לעשות מזה כלום וזה סתם משתזף פה על השיש? כי אנחנו מתעלקים רק על האוכל שלך. אמיתי עם ויהי נועם. אוריגינל דה קוויזין.

בעיקר הם אוהבים את שלחן הכתיבה שלי. אולי בגלל הברק הזורח של מסך המחשב, אולי כי נושרים עליו כל מיני דברים טובים. אני כמובן בטוחה שהשטח נקי, אבל הם מומחים ממני בדברים האלה. נראה לך? אנחנו עושים לזה בדיקת מעבדה ברזולוציה מולקולרית, תסמכי על הטעם שלנו. יהי נא דברכם האחרון, אני ממלמלת ביאוש כמו ברבש או אולי צ’לה ההוא מרחוב פאל. 

מגלה אותם לא פעם בתחתית כוס התה שלי, נהנים מן השאריות הקרות בלי לשאול אם אנחנו בשותף. זה עושה אותם פגיעים מאוד וזמינים, ויש לי כמובן ציוד שטח – מגבת לחה מקופלת לארבע עם תפקיד קרבי ברור, אבל זה גם מאוד מקשה על העבודה השוטפת, כי אני צריכה כל רגע לקום להלוויה של החלל התורן.

אני והמגבת מנהלות מרדף עיקש אחרי אחד מהם, מלווה בשאגות קרב אינדיאניות (חכה חכה, זה או אני או אתה, לא תחמוק, תכף תהיה זכרונו לברכה). הילדים מוחאים כפיים. לא למופע שלי, אלא כדי לתפוס אותם על חם. אפס כי עז העם. 

ההיפראקטיבי חוזר. טועם מכל דבר, עושה סקירה מהירה של הבית. נראה שטיהרתי את המרחב בציד המכשפות שלי, ורק סולן בודד, מוהיקני אחרון, נשאר לשבור את הראש בקירות, ללא חבר ורע בעולם כולו.

ההיפראקטיבי חוזר. טועם מכל דבר, עושה סקירה מהירה של הבית. נראה שטיהרתי את המרחב בציד המכשפות שלי, ורק סולן בודד, מוהיקני אחרון, נשאר לשבור את הראש בקירות, ללא חבר ורע בעולם כולו. כשאני כבר מתחילה לדאוג לשפיותו הנפשית של המסכן, מגיח מחזור חדש של יורשי עצר. תמיד ידעתי שאני לא טובה בדמוגרפיה. זו כנראה המשמעות של חכמת ההמונים. כל אחד מהם הוא מהות קטנה וחפה מאיי-קיו, אבל כולם ביחד הם תנזים בפעולה.

ובכן, הנידון דדן נמלט אל מאחורי המראה הגדולה, זו עם כח המשיכה והברק הטבעי, הוא יוצא משם בצורת פרופלור מיניאטורי, אחרי שהצמיד לעצמו חבר למסע. הם מרחפים באויר בגיחות מעוגלות שנשברות מזרחית לקו המשוה (הסבר בעל פה למי שלא מסתדר עם הלוגיקה). התצפית הממושכת שאני עושה על השבט הזעיר הזה כבר לימדה אותי שזהו אחד שהוא שניים. הם יוצאים במחול כלולות חגיגי. ואני יודעת שעוד מעט נזכה למשלוח חדש של שב”חים. נראה שיש שם משרד שידוכים, עם מועמדים לטייק אווי. הגיע זמנו של נשק יום הדין. אחר כך אני מגלה כמה שיכורים טסים בזויות משונות, מתנודדים על המראה. מנת יתר של K-600.

מישהו אמר פעם משהו על יצורים קטנים שחוללו את המלחמות הגדולות? אולי לא לזה הוא התכוון, אבל בלי ספק הוא קלע למטרה.

image_printלהדפסה

לקריאה נוספת

שתפו אם אהבתם

5 Responses

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן