מינה ברגר לא התכוונה – פרק ב’

מינה עצמה תיעבה מוכרניות טורדניות ולא התכוונה בשום אופן להפוך לאחת מהן. היא מעולם לא ניגשה לבקש המלצה או עצה לגבי רכישותיה. היא לא נזקקה לכך. מי יוצא מהבית בלי לדעת בדיוק מה ואיפה הוא מתכוון לרכוש? אולי אנשים שיש להם זמן וכסף מיותרים. אולי אנשים שלא מנהלים את חייהם ואת החלטותיהם. איזה מין דבר זה?
ממוצע 5 | 2 מדרגים

בהתחלה מינה מכרה קופסאות.

את הביטוי טבע בעלה כשהתלבטה אם תוכל לעבוד במקום שהתחנכה לשמור ממנו מרחק. הוא טען שמאחר שהיא מופקעת מענייני קריאה הרי שהיא לא בסיכון ואין חילוק בינה לבין מי שמוכרת קופסאות. 

מינה התלבטה עוד קצת. אפילו ערכה ניסוי קטן ובדקה אם נולדה בה תשוקת הקריאה. פתחה ספרים ישנים, רכשה חדשים, חידשה מנויים למגזינים הקהילתיים. וידאה שאין בה שמץ של עניין בדבר, ורק אז אמרה, צודק האיש. אני מוכרת קופסאות.

בימים הראשונים מינה לא מכרה שום דבר.

אחרי שאיריס, בסופו של דבר התברר שזהו שמה, בקשה ממנה להביא את החדש של גרוסמן ומינה בהתה בה כתרנגולת, אמרה לה איריס את קלולס לגמרי את. בואי בואי תיצמדי אלי ותלמדי. 

מינה לא הבינה אבל נצמדה לאיריס. כמו צל היא נדבקה אליה. לומדת מהר, מפנימה, קולטת. לא צריך להכיר את גרוסמן כדי להביא אותו מהמחסן. איריס, שיש לציין את סבלנותה, אמרה לה בטון מרגיע, אל תדאגי מינה, תצברי קצת פז”מ והכל יהיה בסדר. ומינה שוב בהתה אבל בהייה פחותה, כי כבר לא הופתעה מעצם קיומן של מילים זרות ומוזרות. רשמה אותן לעצמה והלכה אחר כך לברר את משמעותן. כי מינה ברגר, גם אם לא חיבבה את המילה הכתובה, הרי שעם המילה הדבורה היתה לה מערכת יחסים עשירה ועליזה. מינה אהבה לדבר ואהבה להקשיב ואהבה מילים ושפות וז’ארגונים והיתה מהירת קליטה ופרגמטית וידעה לפענח מילה מתוך הקשרה ודבר מתוך דוברו. 

על היכולת הזו אמא שלה נוהגת לומר לפחות זה ולהיאנח באופן שהוא ספק ייאוש וספק נחת. 

בזכות אהבת השפות שלטה מינה באנגלית ובזכות השליטה באנגלית הבינה לא מעט מהג’יבריש החילוני שהתרוצץ סביבה. הנטיה לערבב שפות ולשרבבן זו בזו לא היתה מוכרת לה אבל היא הבינה. טוטאלי הבינה. דפנטלי הבינה. גם כשויקי אמרה לה שהיא אוהבת את הוייב שלה, היא הבינה. 

בזכות אהבת השפות שלטה מינה באנגלית ובזכות השליטה באנגלית הבינה לא מעט מהג’יבריש החילוני שהתרוצץ סביבה. הנטיה לערבב שפות ולשרבבן זו בזו לא היתה מוכרת לה אבל היא הבינה. טוטאלי הבינה. דפנטלי הבינה. גם כשויקי אמרה לה שהיא אוהבת את הוייב שלה, היא הבינה. 

היו גם מצבים אחרים. למשל כשדניאל אמרה שהיא עושה סטורי לפייס. מינה הבינה את המילים אבל לא הצליחה לחברן לכלל משמעות. מה בין סיפור לפנים ומי עוקב אחרי דניאל? מינה נלחצה מעט עבור דניאל, אבל לא שאלה כלום כי קיבלה על עצמה לשמור על יחסי עבודה בלבד. היא גם התקשתה עם דניאל הבת מכיוון שנשאה את שמו השני של בנה השלישי, השם השני שהוסיפו אם יתקשה עם הזלמן שנאלצו לקרוא לו. לבעלה לא היה אכפת אם יקראו לו רק זלמן או רק דניאל. אמר לה, תעשי מה שאת חושבת. אבל המחשבה שלה לא היתה רלוונטית. ההורים שלה ציפו וגם את השם השני בלעו בקושי.

עם הזמן הפך זלמן למני ודניאל בא לשימוש פעם ביום כשגערה בו, זלמן דניאל ברגר לאמבטיה והרגע.

בכל מקרה, היא עצמה נמנעה מלעשות זאת. שלא שינו לשונם ישב לה חזק חזק בסיסטם. כלומר, במערכת. מינה ברגר הקפידה מאד שלא לשבש את שפתה, שהיתה גם היא לעיתים בלתי מפוענחת עבור הצד השני.

במשמרת השניה שלה נכנס סב חביב, עמוס שקיות ומטריה זולגת, חיפש ספרים לנכדים. ויקי לקחה אותו תחת חסותה, והיא שהשתוקקה לצאת מכלל עציץ אמרה, אפשר אולי לעזור לכם עם המטריה? מסתומא קשה לכם ככה. והסב הסתכל כה וכה לראות מי הם האנשים שאליהם היא מדברת ולא ראה איש זולתו.

או כשביקשה לדעת איפה דניאל אוחזת עם ספירת המלאי. או כששאלה את איריס אם שייך לצאת מוקדם לרופא שיניים. הפער היה דו צדדי ובאופן משונה נתן למינה תחושת ביטחון, הזכיר לה איפה היא נגמרת והן מתחילות. הנכיח את השונות שחפצה לשמר.

מינה היתה מהירת קליטה ובתוך שבוע הכירה את מערך החנות על בוריו.

היו כמה דברים שלמדה בדרך הקשה. למשל שלוש שעות עבודה שירדו לטמיון הבהירו לה שכשאיריס אומרת מסודר היא מתכוונת עומדים כמו במסדר ומינה שלא ידעה מסדר מהו פירקה הכול והתחילה מחדש. או גערה נמרצת שחטפה לימדה אותה שאסור לה לאפשר ללקוחות לעיין בספר אחד ספציפי מעבר לעשר דקות.

אבל את רוב הדברים למדה מינה בקלות. היא הבינה מי נגד מה (איריס נגד בלגן), ומי בעד מה (דניאל בעד בטלה), מה תכולת התפקיד שלה ולמה מצפים ממנה.

זה גם היה השלב שבו חשה לראשונה מצוקה קלה. 

מינה לא העלתה בדעתה שתידרש להפגין בקיאות כלשהי בתוכן שהיא מוכרת. היא הבינה כמובן שתצטרך להבחין בין ז’אנרים, ולהפנות אנשים למדף הנכון, לשולחן הרצוי, לסופר המועדף. אבל מכאן ועד לדעת אם ספר פלוני טוב או טרילוגיה אלמונית מעניינת רחוקה הדרך. 

מינה עצמה תיעבה מוכרניות טורדניות ולא התכוונה בשום אופן להפוך לאחת מהן. היא מעולם לא ניגשה לבקש המלצה או עצה לגבי רכישותיה. היא לא נזקקה לכך. מי יוצא מהבית בלי לדעת בדיוק מה ואיפה הוא מתכוון לרכוש? אולי אנשים שיש להם זמן וכסף מיותרים. אולי אנשים שלא מנהלים את חייהם ואת החלטותיהם. איזה מין דבר זה?

למרבה הפלא התברר כי רבים מהלקוחות מגיעים ואין להם שמץ לגבי הספר שבו הם חפצים. אפילו בבית הוריה, שם רכישת ספרים היתה עניין שבשגרה, לא התנהלו הדברים באופן כזה. אמא שלה היתה עורכת תחקירים, מבררת, בודקת, שוקלת, ורק אז הולכת או שולחת את אחת הבנות לקנות ספר איקס של סופרת איקס. ולא רק בענייני ספרים התנהלו כך הדברים. מינה גדלה על ברכיו של התכנון המוקדם וכל מעשיה היו במחשבה תחילה. 

בעלה אמנם איזן מעט את הדברים וגרר אותה מפעם לפעם למחוזות הספונטניות. כמו הפעם ההיא שיצאו לצפון בלי מסלול מתוכנן מראש, או החתונה ההיא שנמלטו ממנה, כלומר הוא נמלט והיא נגררה, והלכו להסתובב בטיילת של נתניה. דברים שהוא קרא להם פשוטים והיא קראה להם משוגעים. 

אבל יש דברים שאין להם מקום. לא יעלה על הדעת להתייעץ עם מוכרת או לסמוך על חוות דעתה. הרי עצם היותה מוכרת מעיד על יכולותיה המוגבלות. כמובן, היא לא כללה אותה עצמה באותו הסל. מבחינתה מדובר בעבודה זמנית עד אשר יתברר לאן מועדות פניה מבחינה מקצועית. 

לא יעלה על הדעת להתייעץ עם מוכרת או לסמוך על חוות דעתה. הרי עצם היותה מוכרת מעיד על יכולותיה המוגבלות. כמובן, היא לא כללה אותה עצמה באותו הסל. מבחינתה מדובר בעבודה זמנית עד אשר יתברר לאן מועדות פניה מבחינה מקצועית. 

בכל מקרה, כשהבינה מינה שזה המצב חשבה שהיא צריכה לעזוב.

כשסיפרה על כך לבעלה הוא אמר לה, אם את רוצה לעזוב, תעזבי. אנחנו נסתדר. ולרגע מינה חשבה לעשות זאת, אבל אז נזכרה שהתחייבה שלא לעזוב שלושה חודשים לפחות. איריס אמרה לה בראיון, אני שמה עליך שבועיים חניכה ואת לא מבריזה לי שלושה חודשים. דיל? והיא אמרה דיל.

עם הכל היא הסתדרה. הסיטה עיניה מכריכות מסוימות כדי לא להיכשל באיורים אסורים. אטמה אוזניה משיחות לא רצויות וסכרה פיה מפני סמולטוקים עם לקוחות. אמרה שוב ושוב לכל מי שהחמיא על שיערה היפה שזו פאה, ומשהמשיכו המחמאות עברה למטפחת. שמרה מרחק מהרחוב השוקק ובילתה את הפסקותיה בקריאת התהילים שעליהם התחייבה או בפתרון תשבצים למתקדמים. 

רק עם סוגיית ההמלצות מינה לא הסתדרה. 

הצטנפה לה בפינת החנות, מברכת על תנועת הלקוחות הדלילה. אותה התנועה שהביאה את איריס לידי בכי. כן כן. באחד הימים השוממים איריס, מנהלת החנות בת החמישים ומשהו, הזילה דמעות על מצב הספרות בארץ, על הנוער שלא קורא, על הדור המכור למסכים. 

מינה דמעה עם איריס, ולא בגלל שחשה כמוה אלא רק משום שהיא כזאת, אם מישהו בוכה לידה היא בוכה גם, כאילו יש איזה כפתור שנלחץ לה בלי שליטה.

מינה התביישה בתכונה הזו. ראתה בה חולשה, סתירה להיותה אדם חזק. הבכיינות הזו לא מסתדרת עם שליטתה העצמית, עם היותה אדם שרגשותיו מנוהלים. מינה, כמו אמה ואחיותיה, התברכה ברגישות. אבל הן בשונה ממנה, נאמנות לכלל שלוט ברגשותיך או שהם ישלטו בך, אפשרו לדמעותיהן לזלוג בימים נוראים, בהלוויות, ובמקרים חריגים במיוחד (מאחורי דלתות סגורות). 

מינה קנאה בהן ועבדה על העניין. הייבוב המשותף עם איריס היה כישלון חסר היגיון, כי מינה הרי שמחה בכל שעה של שיממון. מצבה שלה הטריד אותה יותר ממצב הספרות בארץ.

בשלב מסוים שאלה מינה את ויקי אם תהיה מוכנה לקחת את הטיפול בלקוחות ולהשאיר לטיפולה את אזור הקופה וסידור המדפים. ויקי שאהבה אנשים ושנאה קופות אמרה, בטח יא אוחתי. ומינה אימצה את הבטח אל לבה, מחמיצה את היא אוחתי ואת המבטא, שלפה מתיקה חפיסת שוקולד והעניקה לויקי. רק בדיעבד, אחרי שכבר ידעה, הלכה לברר אם נכשלה בטעות בלא תחונם.

בזכות ההסדר עם ויקי הצליחה מינה לחמוק כמעט לחלוטין מסוגיית ההמלצות, וכשלא היתה לה ברירה היתה מצביעה בכיוון הכללי של שולחן החדשים. אומרת, יש שם כמה רבי מכר, תראי מה מושך אותך. או, עדין לא קראתי. או, שווה לשאול את ויקי, היא קוראת הכל. 

מינה נזהרה מאד מלהמליץ. במיוחד אחרי שגילתה שמספיק שהיא אומרת על ספר, נראה לי שזה טוב, או, הוא עושה רושם נחמד, והלקוחות עונים אמן.

עד שלא התנסתה לא ידעה מינה שיש בה כוח מכירה. ככה ויקי קראה לזה. דניאל טענה שאין למינה שום כוח מכירה, שאנשים סומכים עליה כי היא דוסית ודוסים לא משקרים. וגם כי יש לה חיוך מקסים שמקסים את הלקוחות.

מינה הפסיקה לחייך. הקפידה מאז על ארשת ניטרלית.

באחד הימים ספרה לה ויקי על שבוע הספר הממשמש ובא. מינה שמעה על שבוע הספר. גם באור החיים הסמוך לביתה יש שבוע כזה. ויקי סיפרה שיהיו כל מיני אירועים. שיבואו סופרים וסופרות. מינה קצת נלחצה, אבל ויקי שכבר הבינה אמרה למינה שאין לה מה לדאוג. אירועים כאלה הם אפס עבודה. רק לשבת ולהסניף תרבות.

מינה לא הבינה מה זה בדיוק אומר תרבות ולמה דווקא בסניף הזה, אבל כן הבינה שאין לה מה לדאוג ואכן לא דאגה.

היא לא ידעה שבשבוע הספר היא תפגוש את אביבה רמתי. ואותי.

image_printלהדפסה

לקריאה נוספת

שתפו אם אהבתם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן