רק למפרע התבהרה תמונת דחיית הבקשה.
מינה פתחה את ביתה לביקור נציגת משרד החינוך בביטחון של אנשים שאין להם מה להסתיר. בית מוקפד, מסודר, מאובזר, לכל ילד יש פינה, לכל דבר יש מקום, למעט המרפסת האחורית שהוקצתה לחלקת הבלגן ההכרחי של בעלה. הוא דוקא לא השתגע על העניין. מה פתאום שאישה זרה תחטט להם בהורות? מילא שיגעון ההומסקולינג של אשתו, הוא מוכן לבלוע את הגו’קים של האשה שהוא אוהב, לא להיות נתין לסוללת מפקחות וקצינות ביקור.
מינה גימדה את העניין ככל יכולתה. אמרה, מדובר באירוע חד פעמי, מינורי, חסר משמעות, כשתצא לכולל היא עוד לא תהיה פה, כשתחזור היא כבר לא תהיה פה, והוא אמר שהוא יורד לבדוק אם הרכב של בן חמו צריך כַּבֶלים או שהלך לו המצבר, ומינה שאלה איפה הרכב של בן חמו חונה, ובעלה אמר סליחה באמת שאני עושה לך בושות והיא אמרה אף אחד לא אמר שאתה עושה בושות והוא אמר אל תדאגי אני אסיים לפני שהפיקוח שלך יגיע לרחרח, וירד וחזר אחרי עשרים דקות ושטף ידיים והודיע על כוונתו להישאר בבית. ומינה אמרה שהוא לא סומך עליה והוא אמר שהיא לא רוצה אותו בשטח והיא הכחישה והאשימה אותו בהאשמות שווא, והוא נאחז בדעתו והאשים אותה שהיא מאשימה אותו שהוא מאשים אותה בהאשמות שווא. חילופי הדברים הדהדו את חילופי התפקידים וילדיהם של הזוג ברגר התקבצו מכל קצווי הבית לחזות בפלא הקרוי אבא ואמא מתווכחים. מינה ביקשה מרותי לקחת את הילדים לחדר, רותי שאלה למה ומינה אמרה, כי ככה אמרתי, ואז דפקו בדלת.
חילופי הדברים הדהדו את חילופי התפקידים וילדיהם של הזוג ברגר התקבצו מכל קצווי הבית לחזות בפלא הקרוי אבא ואמא מתווכחים. מינה ביקשה מרותי לקחת את הילדים לחדר, רותי שאלה למה ומינה אמרה, כי ככה אמרתי, ואז דפקו בדלת.
מינה פתחה את הדלת בביטחון של אנשים שאין להם מה להסתיר, אבל הוויכוח עמד באוויר והעכיר את שדה הנשימה. עמדה שם הנציגה שמינה לא זוכרת את שמה כי תשומת הלב שלה היתה נתונה לרעשים שבקעו מחדר הילדים. מינה החמיצה את רגע ההיכרות ואחר כך כבר לא היה לה נעים לשאול. היא עמדה ככה רגע, שוכחת מה אמורים לעשות כשפותחים דלת לאורחים רצויים למחצה. בעלה הציל אותה ואמר, ברוכים הבאים, אפשר להיכנס. מינה התעוררה על החיים שלה ואמרה, בטח בטח, מוזמנת. וניווטה אותה לפינת הישיבה, מקווה שלא תיפסל על סעיף ה’בטח בטח’.
בשלב התחקיר, כשמינה העמיקה בפרוצדורת האישורים והטופסולוגיות, מישהי אמרה לה שעם הפיקוח חשוב לדבר בשפה תקינה. המישהי אמרה תְקינה, בשווא, וכשמינה תיקנה אותה ההיא התווכחה. מינה אמרה, קבלי את האמת ממי שאמרה גם אם אמרה אותה שגוי, ניסתה לשמור על שפה תַקינה.
הרפרנטית התרווחה על הכורסה ומינה התישבה על קצה הכסא והן היו נחמדות זו לזו, וההיא אמרה למינה, את מוכרת לי מאיפושהו, מאיפה את מוכרת לי? ומינה אמרה, הרבה אומרים לי את זה, כנראה יש לי פרצוף גנרי, והן צחקקו יחד בנימוס מאופק ושוחחו על הא ועל דא והיה ברור שזה סתם בשביל להרגיש את הוויב של הבית ולנסות לקלוט אם יש איזה סיכוי לסיכון בהפקרת ילדיה בידיה, והכל הלך כשורה ובעלה של מינה תמך במקומות הנכונים והלך במקומות הנכונים והבית עשה קולות של בית טוב שאפשר לסמוך עליו, ואז הרפרנטית שהיתה דתית אבל לא חרדית שאלה את מינה האם היא יודעת שיש עכשיו טרנד כזה של חינוך ביתי או שרק במקרה היא מגישה את הבקשה, ומינה היססה רגע ואז יפי שאף אחד לא שם לב שהיא שם אמרה, זה בגלל אמא כולם עושים את החיוך ביתי הזה, ובעלה של מינה אמר, חינוך יפי, חינוך, והרפרנטית שאלה, מה? ומינה אמרה, שום דבר. יפוש, תביאי מהחדר את הקופסא של החוברות, נַראה לדודה איך את כבר יודעת את האותיות באנגלית, ויפי הלכה והדודה אמרה, זה בגלל אמא? ותלתה במינה מבט רפרנטי ומינה מזערה את תגובתה למינימום ההכרחי, אבל זה לא עזר כי איך שהיא אמרה, כלום, באמת כלום, אני אה, עובדת בחנות אה, עבודה זמנית, ויצא לי להמליץ לכמה נשים על הספר לחזור הביתה, בכלל לא התכוונתי שככה יצא אבל ככה יצא. ומינה חשבה, בטח אני לא נשמעת קוהרנטית. כלומר, בוודאי אני לא נשמעת קוהרנטית, אבל הרפרנטית הכבושה שעד אותו הרגע נראה היה שיש לה רק שני מצבים, מהנהן ומעפעף, נטענה בבת אחת באנרגיה של תחנת מִמסר בינונית ואמרה, נזכרתי מאיפה את מוכרת לי.
*
התברר שבמסדרונות משרד החינוך תהו מי היא המוכרנית החתרנית שמשבשת סדרי עולם. התברר שבאותם המסדרונות היו שטענו שאין זו אלא אגדה אורבנית. התברר שהרפרנטית הפכה לגיבורת היום כשפתרה את התעלומה עבור עמיתיה. אבל כל זה התברר רק בהמשך. בשלב ההוא מינה כססה תשבצים וחיכתה לאישור הבקשה ולא הבינה למה היא מתמהמהת והיתה עצבנית מאד.
לראות את מינה ברגר עצבנית זה לא מחזה שגרתי. למינה יש מוד נשלט וטמפרטורה קבועה. מינה נאבקה בעצביה כאילו היו זבוב טורדני. בבעיטות כעוסות ניסתה לגרש מעליה את קורי הזעף. דניאל אמרה, הכל טוב מינה? ומינה אמרה, כבר אישרו בקשות, שמעתי שאישרו, למה לא מאשרים לי.
לראות את מינה ברגר עצבנית זה לא מחזה שגרתי. למינה יש מוד נשלט וטמפרטורה קבועה. מינה נאבקה בעצביה כאילו היו זבוב טורדני. בבעיטות כעוסות ניסתה לגרש מעליה את קורי הזעף. דניאל אמרה, הכל טוב מינה? ומינה אמרה, כבר אישרו בקשות, שמעתי שאישרו, למה לא מאשרים לי. אין שום סיבה לא לאשר לי. ודניאל אמרה, אל תדאגי יא-מינה, בדוק שיאשרו לך. ומינה אמרה, למה שיאשרו לי. אין שום סיבה שיאשרו לי. הזאתי לא זוכרת איך קוראים לה, פשוט עלתה עלי. ודניאל אמרה, מי עלתה, מה עלתה, אף אחד לא עלה, אין על מה לעלות. אולי תפתרי איזה תשבץ ותירגעי?
ומינה התנפלה על החוברת התורנית בחמת זעם ופיזרה אותיות לכל עבר, תקווה בארבע אותיות, שטות. ודאות בשלוש אותיות, אין. חלום בחמש אותיות, מיותר, שקט בשתי אותיות, שש. די. מה זה התשבץ הזה. נמאס לי מכל ההגדרות האלה. ודניאל אמרה, יפה לך עצבנית, וצחקקה בסולם מזמין אבל מינה לא הצטרפה והמשיכה להיאבק בעצבנות כמו בזבוב טורדני, ואמרה, אני לא עצבנית.
ואני אמרתי, זה עברה להתעצבן?
ומינה אמרה, כל הכועס וכולי.
ודניאל אמרה, מה וכולי.
ומינה אמרה, כל מיני גיהנום שולטים בו.
ודניאל אמרה, אל תבואי לי פה עם גיהנום.
ומינה אמרה, את ביקשת.
ואני אמרתי, על מה את כועסת?
ומינה אמרה, אני לא.
ואני אמרתי, להכחיש זה לא שיטה.
ומינה אמרה, אני לא מכחישה. אני לא כועסת.
ואני אמרתי, אני יודעת איך כעס נראה ואת כועסת גברת מינה ברגר.
ודניאל אמרה, פששש המנהלת. כבוד.
ומינה שתקה.
ודניאל אמרה, מה כל כך דחוף לך שהיא תכעס.
ומינה שתקה.
ואני רציתי לשתוק אבל לא הצלחתי.
ואמרתי, הלוואי והיה לי חצי מהשליטה שיש לך.
ומינה אמרה, הלוואי והיה לי חצי מה-
ואני אמרתי, מה-מה?
ודניאל נאנחה, קנאת חופרות.
ואני אמרתי, מי מקנא? וקולה של מינה התקהל עם שלי, מי מקנא?
ודניאל התגחכה לה בפינתה העגמומית ועיניה של מינה נפגשו בשלי, אגם תכול תחוּם בחוּם ושתינו חשבנו, מי יתנני.
ומינה אמרה, זה לא שליטה. זה אוטומט. הלוואי והייתי מסוגלת ל-
ואני אמרתי, לְמה, מינה? לְמה? אני לא מסוגלת אחרת. אני מתוכנתת לא להאמין לשום דבר.
ודניאל אמרה, יופי. אז כולם שמחים? אפשר לחזל”ש?
ומינה אמרה, זה מתיש.
ואני אמרתי, מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה.
ומינה אמרה, לך מותר. את יכולה. את אין לך… אני על כל גרם הרגשה וזנב מחשבה… אני לא… הלוואי ו-
ואני אמרתי, הייתי מוכרת את כל החופש שלי תמורת רבע מהשקט שלך.
ודניאל אמרה, מוכרת נשארת מוכרת.
ואני אמרתי, שקט דניאל.
ודניאל אמרה, מישהי כאן כועסת.
ואני אמרתי, אני לא כועסת.
ומינה אמרה, לא אמרת שלהכחיש זה לא-
ואני אמרתי, אני זועמת.
ודניאל אמרה, יש לי רסקיו. רוצה?
ומינה אמרה, מה זה רסקיו?
ודניאל שאלה, איך דתיים נרגעים?
ומינה אמרה, מה? ואז אמרה, את צודקת. ושלחה יד ושלפה את הסידור שלה ופתחה אותו מהסוף ועברה ליקום מקביל, נחה מזעפה.
אני לקחתי רסקיו במינון כפול.
*
מינה התקשרה לעדכן שלא תגיע לעבודה. היא קיבלה תשובה שלילית ובצמוד לה הזמנה לוועדת משהו או פגישת משהו. היא לא הצליחה להבין בדיוק מה. גם אני לא הבנתי מה יש לזמן אותה אם דחו את בקשתה אבל לא אמרתי כלום. חבל שלא אמרתי. אולי הייתי מצילה אותה מהאמבוש שעשו עליה שם הגברת הרפרנטית ומחזיק תיק החינוך וסגניתו וסגניתה ומקבילתה ומזכירתה ועוד כמה פרצופים לא מזוהים. הושיבו את מינה על כסא ובקשו לדעת על מה ולמה היא עושה את מה שהיא עושה ולא קיבלו את גמגומיה המתנערים וצלבו אותה שתי וערב בניסיון לחלץ ממנה הסבר מנומק לתנועת הנגד שהיא מובילה כנגד מערכת החינוך הפורמלית.
ומינה שלשונה דבקה לחכה ומוחה לדופנות ראשה אמרה, מה תנועת. מי נגד.
אבל קולה נבלע בבליל הקונספירטיבי שנארג סביבה. מה החזון שלה. מי היועץ האסטרטגי שלה. מי הגאון שהגה את התסריט הוויראלי של השלוש עברות חמורות.
אבל קולה נבלע בבליל הקונספירטיבי שנארג סביבה. מה החזון שלה. מי היועץ האסטרטגי שלה. מי הגאון שהגה את התסריט הוויראלי של השלוש עברות חמורות.
התברר שמישהו צילם את התקרית, התברר שהוא העלה את הסרטון לאנשהו, התברר שהסרטון צבר ערמות של צפיות ותגובות, התברר שמשם הרפרנטית זיהתה את מינה, התברר שאנשי המשרד עשו אחד ועוד אחת ויצא להם שלוש דאגות חמורות: מוכרת לא מוּכרת קמה על המערכת לכלותה. ארגוני ההורים תופסים טרמפ על הסיטואציה ומציפים את המערכת בדרישות. הרפורמה החדשה ותלוית הגולגלות בסכנת נפילה עקב התדלדלות כיתות הלימוד.
ופרצוף אחד אמר, זה בגלל הרפורמה שרצינו להכניס במשרד?
ופרצופה אחרת אמרה, אנחנו כאן כדי להקשיב. אולי נמצא פתרון יותר אדפטיבי.
ועוד פרצוף אמר, את מכוונת לפוליטיקה?
ואחת הסגניות אמרה, הומאז’ למחאת הקוטג’?
ומינה אמרה, הו-מה?