מינה ברגר לא התכוונה – פרק ל”ב

הסיבוב התארך כי אמא שלי הקפידה לעדכן כל יצור עם דופק שהבת שלה מדליקה משואה ולבקש שינחשו איך קוראים לבת הזו שלה ולחכות בסבלנות של פנסיונרים לכישלונם ולספר בתרועה ולשלוף את ספח תעודת הזהות כדי להוכיח
ממוצע 5 | 2 מדרגים

יאיר גיחך מאוזן לאוזן ואמר, יופי של נאום גברת ברגר. ואמר, אמרו לי שככה מקובל לפנות אצלכם. זה נכון? ומינה אמרה, כן. תודה רבה. והוא אמר, ובכן גברת ברגר. יופי של תרגיל. ואז פנה אלי ושאל מה איתי ואני אמרתי שאין לי כלום, שלא הצלחתי. שכססתי את המקלדת שלוש שעות ונאדה. שאני יודעת שאני רוצה לומר משהו בלתי נשכח אבל לא יודעת מה הופך מסר לבלתי נשכח. ויאיר אמר, תלמדי ממינה. גם אם אין, כותבים משהו. גם אם זה סתם. גם אם זה היתולי. ומינה אמרה, אבל לא כתבתי סתם. וזה לא היתולי.

ואני אמרתי, את מבינה שאת לא יכולה לנאום את זה.

ומינה אמרה, כן? למה?

ואני אמרתי, נו מינה. זה לא מתאים.

ומינה אמרה, לא מתאים זה תלוי מקום.

ואני אמרתי, בול. ותליתי בה עיניים מודאגות.

ומינה אמרה, נו מה, באמת חשבת שחשבתי לומר את זה?

ואני חזרתי לנשום.

ויאיר אמר, רגע. אז זה כן היה בקטע היתולי?

ומינה אמרה, לא.

ויאיר לא הבין. ואני כן. והוא הניח לזה ואמר, בואו נעבוד. ואז אמר, אני כאן לשירותכן. מוזמנות לדבר את המסרים שלכן בפרי סטייל. אני כבר אֲנַאֵם אותם. ומינה אמרה לי, אף אחד לא יְנַאֵם אותי. אני לא מוכנה שיכניסו לי מילים לפה. ושאלה,  אני יכולה לכתוב הנאום לעצמי? ויאיר אמר, אם את מעדיפה. ומינה אמרה, אני מעדיפה. ויאיר אמר, זה אפשרי בתנאי שאני עובר על הטקסט, עורך ומגיה ובתנאי שהנאום מאושר על ידי ועדת הטקס.

*

מינה דיווחה על אתגר בגזרת הביגוד. הטקס מתקיים בספירת העומר, מתברר שיש ספירה כזו, ואסור לחדש בגדים. כלומר, מותר לחדש בשבת אבל לא מתחשק לה. היא חוששת מחילול השם. מצד שני, חשוב לה לייצג בכבוד ולהיראות מצוין. וגם צנוע. ואין לה משהו מתאים. היא לא יודעת מה לעשות. הצעתי לה ללכת לרב הנחמד שהרשה לה את הטקס. מינה צחקקה, רב זה לא כספומט של היתרים. ואני הרווחתי טד קטן על ענייני רבנים ושאלות. 

*

נסעתי לגינדי לפגוש את אמא שלי. שוטטנו במרחביו השוממים ותרנו אחר טקסטיל ראוי. טקסטיל ראוי היא ההגדרה של אמא שלי לבגד הולם. כמובן שהפרשנויות שלנו להולם רחוקות זו מזו כרחוק בני ברק מתל אביב, אבל בעידודה של מינה קבלתי על עצמי לזרום. האירוע הזה יותר של אמא שלי משלי ועל הדרך שיהיה גם כיבוד הורים. הסיכום היחיד שלנו היה בלי פייטים, יען אמא שלי חובבת נצנצים ואני טיפוס של מט. היא דפדפה בין פריטים יקרים להחריד ואמרה, תראי מה זה. לא הגאונות. לא הסטארט-אפ. לא העובדה שאת נכדה של. חנות ספרים. זה מה שהביא לנו את המשואה. ואני המהמתי שלובת זרועות וחיכיתי שתמצה את הדפדוף ותחתום אותו במשפט המחץ הקבוע, הכול סמרטוטים



היא דפדפה בין פריטים יקרים להחריד ואמרה, תראי מה זה. לא הגאונות. לא הסטארט-אפ. לא העובדה שאת נכדה של. חנות ספרים. זה מה שהביא לנו את המשואה. ואני המהמתי שלובת זרועות וחיכיתי שתמצה את הדפדוף

הסיבוב התארך כי אמא שלי הקפידה לעדכן כל יצור עם דופק שהבת שלה מדליקה משואה ולבקש שינחשו איך קוראים לבת הזו שלה ולחכות בסבלנות של פנסיונרים לכישלונם ולספר בתרועה ולשלוף את ספח תעודת הזהות כדי להוכיח ולהתמוגג מהתמוגגותם המתמסרת של עוברי האורח ומהתפעלותם המאופקת, המתחייבת משכר המינימום של המוכרנים ונציגי השירות.  

*

היום הגדול צעד לעברנו מהר ובטוח, המייל סאן ובחיקו נערמו הזמנות, הנחיות, הוראות והמלצות. יום ראשון, ראש הממשלה ורעייתו מתכבדים להזמינך למפגש משיאי משואות. נא להגיע מוקדם בשל הבידוק הבטחוני בכניסה. יום שני, קבלת פנים במעמד יו”ר הכנסת וארוחת צהרים. אפשר להגיע בלוויית בני זוג. אחר כך מפגש כתיבה, חזרות ותרגולי הגייה במשכן הכנסת. יום שלישי תדרוך וחזרות. מופע מקדים בהר הרצל. עוד חזרות. חזרה גנרלית. טקס. אפטר פארטי. כתובות. תאריכים. שעות. נא לדייק. 

מינה אמרה, חשבתי שרעייתו זה ניסוח ייחודי להזמנות של חרדים. 

בעלה אמר, אפשר להגיע בלוויית בני זוג.

ומינה אמרה, אתה רוצה לבוא?

והוא אמר, ברור. זה ראש הממשלה.

ומינה אמרה, ורעייתו.

והוא אמר, ורעייתי.

והיא אמרה, אשמח שתבוא.

ואני שבאתי לעזור למינה לעזור לי עם הנאום, אמרתי, הבני-זוג זה לא לראש הממשלה. זה ליו”ר הכנסת. 

ובעלה של מינה אמר, אה. בשביל יו”ר הכנסת אני לא מבטל סדר.

ואני אמרתי, מה? וזכיתי לטד קצר על יחידות זמן אברכיות וסדרי עדיפויות של תלמידי חכמים.

*

על כל כרטיס התקוטטו אצלנו שלושה אנשים ואמא שלי פתחה תסמיני מצוקה. היא לא יכולה לומר לא לפרידה וארתור. היא לא מסוגלת להתעלם משושקה ומוטקה. אין מצב שהיא מדלגת על סבתא מנשה ובעלה. מינה הציעה את הכרטיסים שלה. אמרה, הם מיותרים אצלי. אבל אמא שלי לא הסכימה בשום אופן. לא הצליחה להבין את היקום המקביל בתוכו מינה חיה. 

אבא של מינה אמר שהוא רוצה לבוא ולא יכול. אמא שלה אמרה שהיא יכולה ולא רוצה. אחיותיה המו שאלות ואחיה עלו לרגל לדירתה בניסיון להציל אותה מעצמה. מינה נאחזה בגרסת הדברים התגלגלו בלי שהתכוונתי. וחזרה על המנטרה סותמת הפיות, שאלנו רב. 

מני דיווח על חקירה זוטא שהתנהלה בחצר התלמוד תורה. המלמד ביקש לחלץ ממנו כל שביב. ומה אמרת? כלום. אמרתם לא להגיד כלום אז לא אמרתי כלום. וגם אם לא הייתם אומרים בכלל לא הייתי רוצה להגיד דבר כזה. אז פשוט עמדת ככה ושתקת? לא. אז מה אמרת? את מה שאתה אומר כשאני מגלה דברים סודיים. מה אני אומר? אתה אומר שאין לך מושג על מה אני מדבר. וזה מה שאמרת למלמד? כן. ומה הוא אמר? הוא אמר באידיש לעוד מלמד אחד שהיה שם שאני ילד מסכן. אתה יודע אידיש? את זה כן. הוא אומר את זה כל הזמן על ילדים שיש להם בבית מחשב ודברים כאלה ואליהו ברוכי יודע אידיש. 

ובעלה של מינה אמר, ענית בסדר גמור.

ומני אמר, לוכפת לי.

ומינה אמרה, מה לא אכפת לך?

ומני אמר, כלום. לוכפת לי כלום.

ומינה ובעלה המהמו.

ומני אמר, אני יכול לעבור לגור אצל סבא וסבתא?

ובעלה של מינה אמר, מה? מה פתאום. בשום פנים ואופן.

ומני אמר, אז אולי לפנימייה. הילדים של לוי גרים בפנימייה.

ומינה אמרה, השם ישמור. מאיפה הרעיונות האלה?

ומני אמר, אני לא רוצה להיות ילד שלכם. 

ומינה נחרדה, למה?

ומני אמר, כי את עושה דברים של חילונים.

מינה התבקשה ליצור קשר עם יועצת בית הספר והתקשרה בדחילו. היועצת אמרה שהיא מבינה את האילוץ שנוצר, הם הבינו שמינה קבלה היתר, הכול טוב ויפה, אבל הם ממש מעדיפים שהילדות בבית הספר לא ייחשפו למידע מיותר. מינה שאלה מה זה מידע מיותר והיועצת אמרה, את יודעת, מיותר.

יפי לעומת זאת פיזרה את בשורת הזהב לכל בעל תנוך בסביבה ומיצבה את מעמדה כבת של אישיות בכירה, חשובה ומפורסמת. מינה התבקשה ליצור קשר עם יועצת בית הספר והתקשרה בדחילו. היועצת אמרה שהיא מבינה את האילוץ שנוצר, הם הבינו שמינה קבלה היתר, הכול טוב ויפה, אבל הם ממש מעדיפים שהילדות בבית הספר לא ייחשפו למידע מיותר. מינה שאלה מה זה מידע מיותר והיועצת אמרה, את יודעת, מיותר. ומינה אמרה כן וחשבה לא והלכה לאלף את יפי בינה ואני אמרתי לה, יפי שלך היא פרי ספיריט. אם את רוצה שהיא תשתוק תשאירי אותה בבית ושימי לה זמם. ומינה אמרה, יש בזה משהו. ואמרה, אולי באמת. וקראה ליפי והבהירה לה את הסיטואציה ואת האופציות ויפי התלבטה כמחצית הדקה והגיעה למסקנה שתצליח לנצור את לשונה בתנאי שייקחו אותה לטקס. 

רותי התלבטה ארוכות ועמוקות האם ראוי שתלך לטקס. התפלפלה עם אביה על ההיבטים ההלכתיים והערכיים הכרוכים באירוע. על אף שאיש לא הזמין אותה. על אף שמינה אמרה שזה לא מקום לילדים. על אף שדודותיה טרחו להזהירה. אבל רותי לא חתה מפני איש. עמדה כסלע מול כולם ואמרה, אמא שלי שאלה את הרב וזה מה שהוא פסק לה. אם יש לכם בעיה לכו לרב. 

*

יאיר האיץ בנו להיסגר על הנאומים. אמר, הגיע הזמן לעבור לשלב התרגול. הגייה. אינטונציה. דיקציה. והסיום, חשוב במיוחד לדייק בסיום. ולתפארת פאוזה. מדינת ישראל פאוזה. לשים לב לא להפריד בין המדינת לבין הישראל. בעלה של מינה אמר, וחשוב שייתן רווח בין הדבקים. ומינה אמרה, שלא ייתן. ובעלה אמר, ויקפיד שלא להפריד בין דת ומדינה. ומינה אמרה, ורבים נכשלים בזה. ובעלה אמר, ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר. ומינה אמרה, רגלי חסידיו ישמור. ובעלה אמר, והמחמיר תבוא עליו הברכה. ומינה אמרה, ואל תביאינו לידי ניסיון. ואני אמרתי, אמן. יאללה מינה. בואי תעזרי פה כי אין לי מושג מה אני הולכת להגיד.  

מינה ירדה מרעיון הכתיבה העצמאית. בקשה מיאיר לנסח לה משהו פרווה ויאיר אמר, מה? ואני אמרתי, היא מתכוונת למל”מי. ומינה אמרה, מה? ויאיר אמר, גנרי. וכולנו אמרנו, אה. ואני שאלתי, למה? ומינה אמרה, כך אוכל לתלות את קלוני בהפקה. עדיף להקטין ראש ולהגיד לכל מאן דבעי שהכתיבו לי מה לומר. ויאיר אמר, חבל מינה, כלומר, ברגר. התרשמתי שאת טְרֵנד-סֶטֶרִית. ומינה אמרה, מה? והוא אמר, שיש לך אג’נדה. נו, שיש לך מה לומר. והיא אמרה, במקרה הזה יש לי מה לשתוק. ויאיר אמר בסדר גמור ברגר, לשיקולך. 

*

נפגשנו עם דניאל ואיריס. מינה הזמינה אותן לטקס ודניאל המרוגשת כפתה מפגש מרובע למטרה לא ידועה. מינה אמרה, בשמחה. אני אמרתי, סבבה, רק תגידו מה הלו”ז. דניאל אמרה, תני לספוג קצת אבק כוכבות בשקט. והמועד נקבע והן באו ושתינו קפה ואני סיפרתי על פנטזיית הנאום הבלתי נשכח שלי ודניאל אמרה, אם את רוצה בלתי נשכח, תזדקני. הזקנים תמיד מגניבים את כולם. ואיריס אמרה, מבוגרים. ודניאל אמרה, לא, לא מבוגרים, צריך זקנים. ואני אמרתי, אבל אין לי איך להזדקן. ודניאל אמרה, יש בזה. וכולנו לגמנו מהקפה ואז דניאל אמרה שיש עוד אופציה. ואני שאלתי, מה? והיא אמרה, פדיחה. אם תעשי פדיחה לא ישכחו אותך. ואני אמרתי, כלומר? ודניאל שלחה לי לינק לטקס מלפני שלוש שנים ואמרה, חפשי שם את נציג איחוד הארגונים לקידום לא זוכרת מה. יהוידע משהו. תלמדי סטרייט פרום דה בסט. 

צפינו כולנו בסרטון. הוא באמת היה בלתי נשכח. 

image_printלהדפסה

לקריאה נוספת

שתפו אם אהבתם

תגובה אחת

  1. מתמוגג על הכתיבה, משחקי המילים, השניות!!!!
    ממש כשרון כתיבה לא רגיל אצלנו.
    אולי בעצם כן מצוי, אבל לא מפורסם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן