מַרְאָה

קוֹרֵץ לְעַצְמִי בָּרְאִי,

קָד, מַסְבִּיר פָּנִים.

מְחַיֵּךְ לַמַּרְאָה, הֲרֵי הִיא,

קוֹלֶטֶת, סוֹפֶגֶת גְּוָנִים.

מְשַׁקֶּפֶת הַכֹּל מְסַנְוֶורֶת,

עַל פִּיהָ יִשַּׁק דָּבָר.

זֵר קָנִיתִי, שֶׁל וֶרֶד,

אֶתְלֶה לָהּ עַל צַוָּאר.

עֵת יַיִן אַשִּׁיק לְמוּלָה,

הִנֵּה גַּם הִיא תַּגְבִּיהַּ.

וַתֵּשְׁתְּ מִפְּרִי גְּמוּלָהּ,

מְלֹוא כּוֹס, לֹא שְׁלִישׁ וּרְבִיעַ.

עַד אֶלְמַד לְהַבִּיט בְּתוֹכִי,

בְּלִי צֹרֶךְ בְּסַרְסוּרִים – 

הִיא תְּלַוֵּנִי בִּשְׂחוֹק וּבִבְכִי,

…תַּכְפִּיל גַּם הֲיִסּוּרִים.