גְּאֻלָּה

זוֹ הָיְתָה יְצִיאַת מִצְרַיִם

לֹא קַלָּה.

אֲבָל אַחֲרֵי כָּל הַמַּכּוֹת

וְהַצְּפַרְדְּעִים

וְהַחֹשֶׁךְ

הַלֵּב כְּבָר הֻכְבַּד

וְהָיִיתִי חַיֶּבֶת

לָצֵאת.

אָז עַמּוּד עָנָן

יִשֵּׁר אֶת הַדֶּרֶךְ

וְעַמּוּד הָאֵשׁ

הֵאִיר,

אֲבָל בְּכָל זֹאת

הִתְגַּעְגַּעְתִּי קְצָת

לַקִּשּׁוּאִים וְלָאֲבַטִּיחִים

וַעֲדַיִן.

וְאוּלַי בֵּין חֵטְא לְנֵס

בְּדִמְמַת הַמִּדְבָּר,

וְאוּלַי

בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים

מוּל הָהָר,

וְאוּלַי בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חֹל –

אֵדַע כִּי גְּאֻלָּה.