ככל שהתקרב יום החתונה הרגישה מרים בחסרונה של מתנה אישית ממנה לנחום. במתנות שקנה אביה, ש”ס ו’טור’, לא היתה לה דעה להביע. היא כן השקיעה מחשבה רבה בבחירת שעון היד, עד שמצאה דגם עדין ואלגנטי, ומצד שני כזה שנחום יוכל להשתמש בו יום יום, דייקן שכמותו. גם את הדוגמא לנרתיק הטלית בחרה בתשומת לב. ועדיין כססה בה תחושה שאם מתנה נועדה לבטא מחשבה על המקבל, המתנות המקובלות לא השיגו את המטרה.
היא חשבה על עבודת ציור שתכין רק עבורו, וגנזה את הרעיון. נחום ישמח לדעת שהיא השקיעה בו מאמץ ומחשבה ויעריך את מעשה ידיה, אבל לאחר מכן הציור יהיה תלוי בביתם החדש ולנחום לא יהיה שימוש בו. חשבה על סידור, עט, ארנק.
בסופו של דבר התגבש בה רעיון. היא נסעה לדרום העיר, נפלטה מהאוטובוס לתוך ערבוביה של מוסכים, בתי מלאכה ומחסנים, שוטטה ותעתה, עד שמצאה את המקום שהסתתר בין מסגריה למרפדיה.
היא ביקשה לראות סטנדרים. הנגר הוליך אותה לאולם תצוגה קטן. אחרי שהסבירה שמדובר במתנה לחתן, הוא הסב את תשומת לבה לסטנדר שלא ראתה עד אז. המשטח שעליו מניחים את הגמרא היה מחובר לידית מתכווננת, ומתחת היה כעין ארון ספרים.
“זאת זרוע אלומיניום תלת־מפרקית שעובדת על בוכנת גז,” הסביר הנגר. “המרפק העליון של הזרוע נע למעלה, למטה ולצדדים, ומסתובב שלוש מאות ושישים מעלות, ככה שאפשר לעצור אותו בכל גובה וזווית ולמקם את הגמרא באיזה גובה שרוצים. זה מתאים מאד למי שלומד ברצף הרבה שעות. וכאן יש מדפים,” אמר ופתח את דלת ארון הספרים הקטן. “כאן הוא יכול לשים את הספרים שהוא לומד בהם עכשו, בלי שיצטרך לקום לארון ולעיין או לערום את הספרים על שולחן אחר. וכל הסטנדר,” הצביע כלפי מטה, “נע על גלגלים, כך שאפשר להעביר אותו עם הספרים ממקום למקום.”
זאת מתנה שיש בה הרבה מחשבה על המקבל, חשבה מרים, ורק עליו, ועל מה שבאמת חשוב לו.
“אולי תספרי לי קצת על הבחור?” הציע הנגר כשראה שהיא מהרהרת. “כמה הוא לומד, איך הוא מעדיף לשבת?”
מרים נזכרה בתיאור של אביה, איך ראה את נחום בשעת לילה מאוחרת מחובק עם הסטנדר.
“אפשר להוריד את הסטנדר הזה כלפי מטה, עד הברכיים?” שאלה את הנגר.
“זה בדיוק הפטנט,” אמר הנגר, “שאין צורך לעקם אותו כמו את הסטנדר הישיבתי. הזרוע מתכווננת לכל הזוויות ואפשר לשבת בנוח.”
היא ניסתה לראות בעיני רוחה את נחום לומד בביתם החדש. מה שהצליחה לראות היה סטנדר פשוט שנשען על אדם צעיר, והוא עוטף בזרועותיו את משטח העץ ואת הגמרא יחד. נחום של היום הוא בחור ישיבה מצטנע, שמנסה להיבלע בהמון. את נחום של עוד כמה שנים בעזרת השם היא בהחלט יכולה לראות יושב ליד סטנדר מתכוונן כזה. אז הוא כבר לא יצטרך לקרב אליו את הגמרא; הגמרא תתקרב אליו. התהליך הזה ייקח קצת זמן, וכדי שזה יקרה, היא צריכה ללכת עם נחום צעד צעד, בזהירות.
היא ניסתה לראות בעיני רוחה את נחום לומד בביתם החדש. מה שהצליחה לראות היה סטנדר פשוט שנשען על אדם צעיר, והוא עוטף בזרועותיו את משטח העץ ואת הגמרא יחד. נחום של היום הוא בחור ישיבה מצטנע, שמנסה להיבלע בהמון. את נחום של עוד כמה שנים בעזרת השם היא בהחלט יכולה לראות יושב ליד סטנדר מתכוונן כזה. אז הוא כבר לא יצטרך לקרב אליו את הגמרא; הגמרא תתקרב אליו. התהליך הזה ייקח קצת זמן, וכדי שזה יקרה, היא צריכה ללכת עם נחום צעד צעד, בזהירות.
“אני אקח את זה.” מרים הצביעה על הדגם הישיבתי.
“מה שנכון לך,” אמר הנגר ברוחב לב וניגש לרשום את ההזמנה.
האספקה, התברר לה, אורכת בין שבועיים לשלושה, מה שאומר שהסטנדר אולי לא יגיע בזמן כמתנת אירוסין, אלא יהיה מוכן רק אחרי החתונה.
“אני אנסה להקדים כמה שאפשר,” הבטיח הנגר. והיא רשמה בספרות גדולות את מספר הטלפון בביתה.
*
טוויג דרש וקיבל את סעודת השבע ברכות של הלילה האחרון. כשנחום ביקש לדעת איזה אופי יישא הארוע, הסביר לו טוויג שאחרי שישה ימי משתה, הרעיון הכללי הוא להפחית עומס. זו כמובן סעודת מצוה, אבל יש לקחת בחשבון שהארוע יהיה דומה יותר לזיץ ישיבתי מלסעודת שלמה בשעתו.
נחום, למרות העומס של ערב החתונה, לא רצה להשאיר קצוות פתוחים. הוא ביקש שיוזמנו גם בני משפחה כדי למתן קצת את האווירה התוססת, ורצה לדעת מראש איפה ייערך הארוע, באיזו שעה ובעיקר עד איזו שעה. הוא ביקש שבתור פנים חדשות יוזמנו הר”מים, והפציר בטוויג להבטיח לו שברכת המזון תחתום את הארוע. טוויג הבטיח שהכל ייערך לשביעות רצונו של החתן.
אבל החתן לא היה שבע רצון.
“אני יכול לקבל את רשימת הדרשנים?”
טוויג הודה שלא הכין רשימה כזאת, כי מטבעו של שבע ברכות אין בו תכניה מודפסת, וכל אחד שרוצה לומר כמה מילים על החתן פשוט קם ואומר.
“ויש אפשרות שתהיה רשימה כזאת? באופן חד־פעמי?”
טוויג הבטיח להכין. למחרת הקריא לו בטלפון את רשימת הבחורים שאמורים לשאת דברים, ושאל כבדרך אגב למה כל זה חשוב.
“כדי שנחזור הביתה לפני שהרמזורים מפסיקים לפעול,” אמר נחום. האמת היתה שונה: כמו בכל תקופת הפגישות וחודשי האירוסין שלאחר מכן, הוא היה צריך לעמוד על המשמר ולדאוג שמרים לא תקבל אינפורמציה שאין בה ממש. מבחינתה, המידע שמוסרים החברים מהשיעור שלו בשבע ברכות הוא מידע מדויק, גם אם נהוג להפריז בשבח החתן, וגם אם בקבוקי שתיה חריפה ריקים פזורים על השולחנות. הוא התקשר לכל אחד מהחברים ברשימה בזה אחר זה, וביקש מאד שבסעודת שבע הברכות שלו יקיימו את מצות ‘מקצת שבחו בפניו’ רק כדי לצאת ידי חובה ולא בהידור. אני לא מגיב לזה טוב, הסביר לכל מי ששאל מדוע, וכולם הבטיחו לכבד את רצונו.
הוא לא הסתפק בזה. במהלך ימי המשתה דאג להזכיר למרים מדי פעם את השבע ברכות האחרון בתור ערב מבדח, כעין מסיבת פרידה סוערת, ארוע שבו הכלה זוכה להכיר את הצד הפחות רציני של חברי החתן.
כשהגיעו בני הזוג למקום באיחור קל, נחום שמח לראות שטוויג הבין גם את רוח הדברים, ושכר אולם בית כנסת צנוע ונעים.
נחום התיישב במקום שהוכן לו, בין אביו לבין חמיו ראש הישיבה, והכל התנהל למישרין. טוויג בחר להתחיל את סבב הנאומים בעצמו, ובכך הכניס את כל הבחורים שדיברו אחריו לאוירה קלילה יותר. נחום שיער שמהעבר השני של המחיצה מרים מבינה שהמסיבה פחות או יותר החלה, וגם אם אחד או שניים מהנואמים ישכחו את בקשתו ויפליגו בשבחו עד איי הים, היא תשכיל לקחת את הדברים בערבון מוגבל.
מעט אחרי חצות ראה נחום בזווית עינו את אחד החברים נכנס ובידו בקבוק יין וגביע מאזור המטבח. הוא שחרר נשימת רווחה והבין בדיעבד כמה היה מתוח. זה היה זמן טוב, לפני ברכת המזון, לגשת לטוויג ולהודות לו באופן אישי על הארגון המופתי והמתחשב.
כשהתיישב במקומו במזרח גילה שבקבוק היין עדיין סגור והגביע עודנו ריק. מישהו דפק בחזקה על השולחן, וראש הישיבה, חמיו, פתח בדברים.
“האמת היא שעד עכשו לא כל כך דיברתי,” אמר ראש הישיבה בקולו הנמוך והשקט, “וגם לא רציתי לדבר, כי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. אבל אחרי שבחורים כל כך חשובים דיברו בשבח החתן, אני הקטן מרגיש צורך להצטרף אליהם גם כן כיהודה ועוד לקרא. הגמרא בבבא קמא דף קי”ז אומרת – – – “
עיניו המבוהלות של נחום פגשו את של טוויג. מה לעשות? אמרו שפתיו של טוויג. זה כבר לא בשליטתי. רצית ארוע מכובד וקיבלת ארוע מכובד. אם היינו עושים זיץ כהלכתו, כבר היינו באווירה אחרת, ודבר כזה לא היה מתרחש.
נחום הרכין את ראשו. מבעד לאצבעות שכיסו על אזניו שמע את ראש הישיבה מדבר על רב כהנא שנאלץ לברוח מבבל לארץ ישראל. הוא שמע אותו מצטט בארמית ומסביר בלשון הקודש לטובת הנשים מעבר למחיצה איך ריש לקיש, שידע שעילוי הגיע, אמר לרבי יוחנן: ארי עלה מבבל.
הוא תחב בהיחבא את שתי האצבעות המורות לתוך האוזניים, אבל קולו של ראש הישיבה התחזק וחדר פנימה. רב כהנא ישב בבית המדרש כמצות רבו, רב, בלי לשאול את רבי יוחנן אף קושיה, כדי שלא יגלו את גאונותו.
נחום ידע את המשך דברי הגמרא – וידע גם מה יהיה המשך הדרשה הזאת. הוא התחרט על הרגע שלקח שליטה על הארוע; הוא ביקש שראש הישיבה יהיה נוכח, שאביו יהיה נוכח, והר”מים. ומרים שומעת עכשו את קולו של אביה לחלוטין לא מבודח. את הכל תזמן לעצמו.
“ואז,” ראש הישיבה הרעים בקולו, “אחרי שהעבירו את רב כהנא לשורה השביעית, הוא אמר, יהי רצון ששבע השורות האלה שהורידו אותי ייחשבו לי במקום השבע שנים שאמר לי רב להחריש. ותכף כשפתח את פיו החזירו אותו למקומו בשורה הראשונה.
מורי ורבותי, אני הקטן יודע מה שרבים כאן לא יודעים, שהארי הזה, העילוי העצום הזה שיושב כאן אתנו הוא ארי מחריש! יושב בבית מדרש כאחד הלומדים ומתאמץ שלא יגלו אותו. מבחינתו הוא רוצה להמשיך להחריש שבע שנים ועוד שבע שנים…”
*
מרים שתקה כל הדרך הביתה. נחום ידע שזו לא עייפות. זו היתה יראת כבוד ששרתה עליה. הוא היה תשוש ומובס, מתלבט בין חרטה להאשמה עצמית, ובקושי הצליח לטפס את המדרגות האחרונות עד לדירתם.
“הי,” אמרה פתאום.
ליד הדלת שלהם עמד סטנדר.
“מישהו בטח השאיר את זה כאן בטעות,” אמר נחום. מרים הוציאה את המפתח מתיקה, פתחה את הדלת והכניסה את הסטנדר אל הבית.
“את יודעת של מי זה?”
“כן, זה שלך.”
הוא התבונן בה ובסטנדר לסירוגין. היה לו אחד כזה בבית הוריו, חבוט ושרוט כהלכה.
“או שאני עייף, או שלא שמעתי טוב.”
“זאת מתנה שהיית אמור לקבל לפני החתונה, אבל מה לעשות, לא הכל מסתדר לפי התכניות.”
הוא קירב כסא, התיישב ליד הסטנדר ונגע בו בעיניים נוצצות. סטנדר ישיבתי פשוט, גולמי, אפילו בלי ברגים לכוונון בשני הצדדים.
הוא קירב כסא, התיישב ליד הסטנדר ונגע בו בעיניים נוצצות. סטנדר ישיבתי פשוט, גולמי, אפילו בלי ברגים לכוונון בשני הצדדים.
“את הזמנת את זה בשבילי?!”
“כן. הוא מוצא חן בעיניך?”
“את בעצמך בחרת אותו?”
“כן. רציתי משהו שתשמח בו.”
הוא שמח באופן שלא ידע שאפשר לשמוח. הביא גמרא בבא בתרא בריח של דפוס, פתח אותה על הסטנדר והתיישב. כשדפדף, שם לב שהוא מנסה להסתיר את עיניו.
גם אם כל העולם וחמיו בתוכו יקראו לו עילוי שעלה מבבל, רק דעתה של אשה אחת חשובה באמת. והאשה הזאת רצתה להפתיע ויכלה ללכת בגדולות, אבל היא קנתה לו לכבוד החיים החדשים שלהם סטנדר פשוט, של בחור ישיבה שרוצה להמשיך ללמוד, כי זה מה שישמח אותו. זהו. מסביב לעובדה היסודית הזאת החיים כבר יסתדרו מעצמם.
5 תגובות
לא ברור מה הקטע של הסופרת וכל פרק היא נותנת משפט אחד מרגש מה הקמצנות הזאת???
אוף למה הם התחתנו
לבנות חיים על אלף הסתרות וסודות ותחמונים
עצוב מאד
במקום לדבר ישירות, לבדוק חיבור וקשר והתאמה כל אחד עסוק בלסדר את העולם לפי מה שהוא חושב שחשוב שהשני יחשוב…
🙁
והכי גרוע שזה אפילו לא קשור לקשר והתאמה אלא הכול סובב סביב רמת הגאונות או הלא גאונות שלו כאילו על זה תקום או תיפול זוגיות
אני מבינה את זה אחרת לגמרי, אין פה שום הסתרה יש פה קשר עדין שנבנה ומעבר להכל היא ממש ממש הבינה אותו ברובד העמוק והוא העריך את זה
אני מסכימה. הגאונות של מרים ונחום לחיות את מה שהם רוצים ומי שהם רוצים למרות האמא השתלטנית של נחום והאבא הראש ישיבה. רק אבא של נחום שותף לקנוניה ושומר את הסוד. זה סיפור ממש חמוד על צעירים עם הרבה לחץ אבל הולכים עם האינטואיציה בלי לשבור את הכלים. מתחברת ממש!