“ותמת שם מרים ותקבר שם” – מפני שהיא (הבאר) תמיד שם
הָעֵינַיִם הַסּוּמוֹת לֹא יַבְחִינוּ
בְּפִי הַבְּאֵר.
אוּלַי חָרְבוּ הַמַּיִם
תִּלְחַשׁ הַמַּחֲשָׁבָה.
אוּלַי עָקַד הַכְּאֵב אֶת
הַפִּכְפּוּךְ הַחַי עַל מִזְבַּח
הָאֲנָחוֹת.
וְאוּלַי לֹא יָשׁוּב
תִּלְעַט הַמַּחְשָׁבָה.
אוּלַי יָמוּת.
הָעֵינַיִם הַסּוּמוֹת אֵינָן רוֹאוֹת
בַּמַּיִם הַמְּפַכִּים בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם.
הָאָזְנַיִם אֵינָן שׁוֹמְעוֹת,
הַלֵּב אֵינוֹ יוֹדֵעַ,
שֶׁתָּמִיד תִּהְיֶה בָּךְ
בְּאֵר.
