שתי בירות – פרק ל”ח

פתיל דק ניצת בה, מתחיל לבעור במרכז המצח ומפזר חום לכל עבר. אופי מגזימה. קצת מקסימה והרבה מגזימה. ומילא היתה רק מגזימה. הקסם הזה שמהלך עליה, ממסך את החריגות. מעשן את המציאות ומעוות אותה. משהו פה לא הגיוני.
דרג את הכתבה

ירושלים 21:10

סמדר המליצה על פנחס קורן, אבל היא לא ממהרת לקבוע. סמדר הבטיחה שהוא בסדר. שיש לו המון ניסיון. שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. רצתה לומר לסמדר: אעצום את שלי בתנאי שתשאירי את שלך פקוחות. לא משנה על מי סומכים, חייבים להשגיח. הנאיביות הזו של סמדר. מצד אחד היא מחבבת את נקודת המבט שלה. פשוטה ולא מתחכמת. בלי פסיכלוגים מיותרים ותיאוריות טרחניות. מצד שני. יש גם מצד שני וכשהוא מגיע היא מרגישה לבד. שאין לה באמת על מי להישען, שאין מבוגר אחראי בסביבה. 

היא לא ממהרת להאמין ולא ממהרת לקבוע. עייפה מחדרי המתנה ואינטייקים. חוששת מארבע אמות משותפות עם שלמה. לא יודעת מה יצא ממנה. וממנו. אופי אומרת, כדאי שתלכו. תבינו מי נגד מי. היא אומרת, מה יש פה להבין. הוא נגדי. אני נגדו. הכל ברור. אופי אומרת, זה לא ככה. חשוב לדבר. היא עונה, זה בדיוק ככה. לא מדברים עם טרוריסטים. אופי אומרת מה טרוריסטים. את מגזימה. היא אומרת, ככה אני מרגישה. אי אפשר להתווכח עם הרגשה.

אופי שותקת באבירות, לא מזכירה במילה את ההרגשה שאי אפשר להתווכח איתה. שכילתה את זמנן במיון. שעה אחרי שהגיעו לקחו ממנה מדדים ושעתיים מאוחר יותר שילחו אותה לנפשה. הכל בסדר גברת רביץ. תשמחי שאין לך בחילה ותיהני מההיריון.

צריך ללמד צוותים לשתוק, חשבה וחייכה בנימוס. מה אתם יודעים? כלום אתם לא יודעים. אל תגידו לי ליהנות מההיריון. תאחלו לי להרגיש טוב, זה יספיק. 

שלמה נענה לבקשתה ועזב לפני שהגיעה. לא נשאר, לא התחכם, לא שכח משהו בטעות וחזר לקחת. כלום. פשוט ציית והלך. מדוכדכת, סימסה לו שהכל בסדר. חשבה: הכל לא בסדר. 

את הולכת, אומרת לה אופי.

פתיל דק ניצת בה, מתחיל לבעור במרכז המצח ומפזר חום לכל עבר. אופי מגזימה. קצת מקסימה והרבה מגזימה. ומילא היתה רק מגזימה. הקסם הזה שמהלך עליה, ממסך את החריגות. מעשן את המציאות ומעוות אותה. משהו פה לא הגיוני, תמוה. למה אישה שבעלה שודך לך מחפשת את חברתך? ומילא את, בודדה ונטושה, זקוקה לה. מה היא רוצה ממך? חברות לא חסרות לה. במעט הזמן שבילו יחד ראתה אותה שוב ושוב מסננת שיחות. אחותי תחכה, פייגי תסתדר, גיסתי תתקשר אחר כך. 

למה אישה שבעלה שודך לך מחפשת את חברתך? ומילא את, בודדה ונטושה, זקוקה לה. מה היא רוצה ממך?

אני לא, היא פוסקת.

הקסם של אופי לא מהלך עליך. הוא מסמא את עינייך. את כל כך נזקקת שאת לא רואה מה עומד מולך. האישה של השידוך שלך חוששת ממך. מסמנת טריטוריה. שומרת עליך. או על עצמה. אולי עליו. ודאי לא חברה שלך. זה די פשוט. אפילו מובן. את היית הבחירה הראשונה של בעלה. היא לא. זוכרת אותו מצייר עבורה את ביתם רווי הילדים. זוכרת את עצמה מהנהנת באושר. אם הוא טיפש, סיפר על כך לאופי. הוא לא טיפש. אולי היטפש עם השנים. הזמן מכלה תבונה, מוליד תחתיה ציניות. בטח אם אין לך ילדים. איך לא עצרה לחשוב איך הוא מרגיש כשרואה את הילדות עולות ויורדות במדרגות, כמו המלאכים בחלום יעקב. 

למה לא? אופי לא מוותרת. לסמדר יש ניסיון ואין חכם כבעל. תקשיבי לה. 

ככה לא, היא רוצה לומר ומתאפקת. התובנה צובעת את אופי מחדש. היא לא תפגע בה ולא משנה למה היא כאן. אופי נוכחת, עוזרת לה, מתרוצצת עבורה, משעשעת אותה. היא תתאמץ ותענה יפה.

ההמלצות האחרונות של סמדר לא הוכיחו את עצמן. היא משתדלת לשלוט בטון, מתנשמת במאמץ. אני מכינה לי קפה. רוצה קפה? קמה מהספה. הולכת למטבח. מתעלמת מהכיורים העמוסים, משאריות היום, משיירי הערב. 

הגצים שמתעופפים מאופי משיגים אותה, נורים אל גבה כמו זיקוקי דינור שיצאו משליטה.

ההמלצות לא הוכיחו את עצמן? המלצה לא צריכה להוכיח כלום! את צריכה להוכיח את עצמך! את! ואת חייבת ללכת! את שומעת? את מבינה שעם הגישה שלך תגיעי לרבנות? תעני לי! זה מה שאת רוצה? להתגרש? אז קדימה. למה את מחכה? בואי. לכי. תפתחי תיק. תברכי מזונות ותתגרשי.

אופי גועה בבכי. נשענת על הקיר שבין הסלון למטבח ומתמוגגת בדמעות. היא חושבת על המילה מתמוגגת. כשהיא לא יודעת מה להרגיש או איך להגיב היא בורחת למילים. מפרקת. מרכיבה. מפענחת. איך זה שאותה מילה מסמנת גם הנאה וגם סבל. גם עונג וגם אבל. 

זהו. זה מה שזה. אבל. אופי מתאבלת. כך נשמעת קינה.

אופי, אני מצטערת. אם זה משהו שאמרתי, אני מצטערת. זה לא מגיע לך.

זה כן. זה כן מגיע לי. אופי מסתובבת אליה בתנועה אחת. היא נרתעת לאחור. מתקשה לזהות את אופי תחת נחלי המסקרה. אף פעם לא שמה לב שאופי צובעת את ריסיה. מי עוד צבוע סביבה? נראה שהיא עיוורת צבועים.

מה מגיע לך? רק תודה מגיעה לך. את יודעת שאני מעריכה, נכון? אני חייבת לך הרבה.

את חייבת ללכת ליועץ הזה. זה מה שאת חייבת. אופי מצווה ביבבה. אם את רוצה להודות לי, תלכי. תלכו אליו. תגידי לי שתלכו אליו. אופי נואשת כל כך. מתחננת. 

קודם תסבירי לי מה הסיפור שלך. 

מה זה ‘מה הסיפור שלי’? מה לא ברור לך? הקפידה שלך על בעלי הטיפש.

קפידה? היא מתבלבלת. תובנת הטריטוריה מתבלבלת איתה.

קפידה. קפידה. בגללה אנחנו תקועים. ועכשו כמו איזה קארמה מטומטמת – סליחה, בעלי לא מרשה להגיד קארמה – בעלך בורח לך בגללי. 

קפידה. קפידה. בגללה אנחנו תקועים. ועכשו כמו איזה קארמה מטומטמת – סליחה, בעלי לא מרשה להגיד קארמה – בעלך בורח לך בגללי. 

מה בגלל – 

ואת תישארי לבד.

אני לא – 

ונגמר הסיכוי שתסלחי לו והלך על הסיכוי שלי לילד. 

היא הולכת למטבח. אופי הולכת אחריה. מרתיחה מים. אופי מתיישבת. מוציאה כוסות. לא מוצאת כפית אחת לרפואה, גם לא מילים. אופי שוטפת כפית, דמעותיה נמהלות בסבון הכלים. השם אין לי כוח. השם תן לי מוח. איך מרגיעים את המעוקות כשאת עצמך מעוקה למוות? 

נו תגידי כבר משהו.

יש לי רק דבר אחד להגיד לך. 

אופי שולחת אישונים מבוהלים.

מעולם לא הקפדתי. כלומר, לא עליו. ובטח לא עליך. מה נראה לך? את באמת חושבת שבעלך בראש שלי?

אופי מתבלבלת. אוספת את יפחותיה. מחפשת סוף סוף טישו. אולי. כן. לא יודעת. הוא לא בקש סליחה. אני רציתי לכפר. 

את חברה שלי כדי לכפר? לא בגלל שאני אישה נחמדה שנחמד להתחבר איתה? מנסה לשעשע את אופי. עוד היפוך תפקידים אחד והיא קורסת. 

כן. לא. לא רק. גם בשביל הכפרה. ייבוב מחודש מסתמן בשולי קולה.

כפרה עליך, היא אומרת. תקבלי את מחילתי בשלושה עותקים, רק תירגעי כבר.

אבל אתם הולכים לקורן הזה. אם תתגרשו אני אמות. ואם אמות לא יהיה מי שיעזור לך פה. אין לך ברירה. 

כמה סוכר לשים לך בקפה?

*

אמסטרדם 03:55

היא נוסעת ברכבת ריקה. חייבת לחזור הביתה כי שלמה שומר על הילדות. היא לא סומכת עליו. פוחדת שתגמר לו הסבלנות לפני שתגיע והוא ישאיר אותן לבד. סמדר מודיעה במערכת הכריזה שהיא חייבת לנטוש את הרכבת לפני שהיא יורדת מהפסים. הרכבת לא עוצרת בשום תחנה. היא חייבת לשאול מישהו איך יורדים. רצה הלוך ושוב בין הקרונות. לא מוצאת אף אחד. רואה דרך החלון המון אנשים מסתכלים. מצביעים. מתברר שהיא לבושה בפיג’מה. ויחפה. מסתתרת מתחת לספסלים אבל זה לא עוזר. הרכבת שקופה וכולם ממשיכים לראות אותה. 


*

מבשרת ציון 12:22

הוא יושב על כיסא פשוט. הם על כורסאות בד רקומות. הכיסא ממקם אותו גבוה והוא מסתכל עליהם מלמעלה למטה. כשהגיעו חייך באופן שערער את בטחונה. אין שום היבט חייכני לקליניקות. היא מצפה לרצינות ואחריות, לא לחביבות. שלמה חייך אליו בחזרה וזה הרגיז אותה. זיהתה ניסיון לכרות ברית על חשבונה. הוא החמיא ליועץ על הקליניקה הנעימה. מה זה נעימה? ממתי לשלמה ‘נעים’? לחשה לו להפסיק להתחנף. הוא לחש לה, תגידי תודה שבאתי. התעמק בארונית הספרים. סובב ראש ועיקם כתף במאמץ לקרוא את הכותרים הכתובים אנכית.

כל הלילה טרפו אותה סיוטיה. בכולם הילדות שילמו את המחיר. מכולם התעוררה חסרת נשימה. עם אור ראשון סימסה לשלמה. בבקשה, בשביל הילדות, פגישה אחת אצל יועץ. מאפשרת לו לעלות לשוויון אחרי מחוות התיק הנאצלת. מאבדת את היתרון היחסי שלה.

המשכיל לדבר ראשונה יתקע יתד בלבו.  לזולתו יישאר להתגונן, להכחיש, להסביר, לנסות ולשכנע שמה שנאמר לא היה בדיוק ככה

מול עיניו השואלות של היועץ פתחו פה אחד, התחרו על הבכורה. המשכיל לדבר ראשונה יתקע יתד בלבו.  לזולתו יישאר להתגונן, להכחיש, להסביר, לנסות ולשכנע שמה שנאמר לא היה בדיוק ככה. שמה שקרה, קרה אחרת. וכשהיועץ פנה ושאל האם תסכים ששלמה יתאר את נקודת מבטו, החוותה בידה באצילות ואמרה, בטח, בשמחה. היא להוטה לשמוע את נקודת מבטו של אדם שנוטש אשה בהריון ושש ילדות קטנות. לא החמיצה את העווית על פניו של שלמה, את ההבהוב המהיר בעיניו של היועץ. נשענה אחורה כמי שנערכת להצגה הכי טובה בעיר. אמרה: קדימה, אני מקשיבה.

אני אוהב את אשתי, פוצח ואומר האיש שנטש אותה לנפשה. שסמך על הנס ועזב ילדות בלי לוודא שהיא בדרך. שנתן לה לדאוג שלושה ימים. שלא נחרד לשלום העובר. שלא מראה שום סימן לחרטה.

אני אוהב אותה אבל לא יכול יותר לחיות ככה.

סליחה, היא אומרת. לא באנו לייעוץ זוגי. באנו לקבל הכוונה איך לתווך לילדות את המצב. 

אולי אנחנו צריכים ייעוץ זוגי, אומר שלמה. 

יכולת לחשוב על הרעיון הגאוני הזה לפני שנעלמת.

אני פה, לא נעלמתי.

נו באמת שלמה, תעשה לי טובה.

את יודעת מה, אולי עשיתי טעות.

בטוח.

יכול להיות. 

אז מה קרה? התרגיל לא עבד אז צריכים ייעוץ זוגי?

זה לא תרגיל.

אז מה זה בדיוק?

שלמה משתתק. גם היא. היועץ אומר שכדי לתת הכוונה חשוב להבין את המצב. שאם לא ירצו להמשיך ולהגיע לפגישות זה בסדר גמור. הם קבעו פגישה חד פעמית וזה מה שהיא בשלב הזה. מבקש את סבלנותם ואורך רוחם. מבטיח להתייחס לסוגיית הילדות בהמשך. מנחה אותם לדבר אליו, לא זה לזה. אנחנו נקשיב עכשו ביחד לשלמה, בלי לקטוע אותו. אם יהיו לי שאלות אני אשאל. שרי את לא מתערבת. אחר כך יגיע תורך, אני מבטיח. 

מרגישה כמו ילדה נזופה אבל מהנהנת בעייפות. בסדר, היא תקשיב. מצד אחד, משתוקקת לשמוע את גרסתו. מצד שני, לא רוצה לתת לו את ההזדמנות להסביר. לא מוכנה למצוא את עצמה מבינה ללבו, לראשו, להתנהגותו.  

אז כמו שאמרתי, אני אוהב את אשתי אבל לא יכול יותר ככה.

מה זה ככה? היא מתפרצת ומתנצלת מיד. סליחה, סליחה, אני שותקת. מצמידה אצבע לאגודל, מסובבת על שפתיה, משליכה בתנועה תיאטרלית את המפתח הדמיוני אל מעבר לחלון הרחב. הדם שלה משתולל. אוהב. בטח. 

סליחה, סליחה, אני שותקת. מצמידה אצבע לאגודל, מסובבת על שפתיה, משליכה בתנועה תיאטרלית את המפתח הדמיוני אל מעבר לחלון הרחב. הדם שלה משתולל. אוהב. בטח. 

האישה הזאת שאני נשוי לה, אולי גרה אתי בבית. אבל היא לא שלי. שלמה מסתכל קדימה, אל היועץ. היא של עצמה. דבר ראשון של עצמה. אחר כך של הילדות שלה. 

אתה מתכוון לילדות שלכם? או שיש משהו שאני לא יודע?

שלנו, כן שלנו. שלמה ממהר לתקן את מה שאינו בר תיקון. 

אבל עזוב את הילדות. התאומה שלה. יש לה תאומה, כן? אם זה היה אפשרי בטח היתה מתחתנת איתה. תשאל אותה בעצמך. מה אני בסך הכל רוצה? אישה שתהיה שלי. שלא תחלום בלילות על כל מיני מקומות שאני לא חלק מהם. 

תנסה רגע להסביר לי מה מפריע בקשר עם התאומה. היא מבלה איתה הרבה?

לא, היא לא מבלה אתה בכלל. היא לא בקשר איתה. לפי מה שאני יודע. אולי היא כן בקשר בלי שאני יודע. חוץ מהנסיעה הזו למדבר. היא כבר תספר לך. אבל זה לא משנה. היא רוצה להיות איתה בקשר. אותה היא רוצה ואותי היא לא רוצה. משנה איפה הרצון שלך מונח, יותר מאיפה אתה מונח בעצמך. אתה מבין?

אני לא בטוח שאני מבין, שלמה. אתה אומר שהן לא בקשר ובכל זאת טוען שהקשר מחבל ביחסים ביניכם? 

הבנת נכון מאד. אבל גם בלי קשר לרינה. זה השם של התאומה, כן? אני מרגיש שאני לא בעל שלה. היא בעלים של עצמה. אתה מבין? אני מרגיש שהיא לא אוהבת אותי. היא כמו חבר חדר. אתה יודע מה זה חבר חדר? ככה קוראים בישיבה לשותף שלך לחדר. אתם יכולים להיות ביחסים מצוינים אבל בוא, זוגיות זה לא. אנחנו צוות מצוין. היא אוהבת להגיד את זה.

היא?

אשתי.

יש לה שם?

אה, כן. קוראים לה שרי. עד לפני כמה חודשים לא קראו לה שרי. 

תסביר לי את זה.

לאמא שלי קוראים חיה-שרה ולא מקובל שלכלה ולחמותה יהיה שם זהה, אז שרי שינתה את השם שלה.

בשביל להתחתן איתך.

כן.

היא יכלה לבחור שלא להתחתן אתך?

אה, אני מניח שכן. אבל זה קורה, כלות משנות את השם שלהן מהסיבה הזו.

שרי בחרה להיפרד מהשם שלה כדי להינשא לך. 

אפשר לנסח את זה גם ככה.

זה דבר גדול. שם זה משהו מאד אישי. זה לא פשוט.

יכול להיות. לא חשבתי על זה.

אתה מתכוון שלא חשבת עליה? הוא מחייך אל שלמה. 

שלמה שותק. החדר שותק. אפילו הכעס שלה שותק לרגע. היא מתחילה לחבב את היועץ הקירח שמחייך באופן לא קוהרנטי.

תמשיך. הוא אומר לשלמה.

בקיצור, היא… שרי תמיד אומרת שאנחנו צוות מצוין. אבל אני לא רוצה להיות צוות. אני רוצה להיות בעל.

מה זה בעל? תנסה לתאר לי וגם שרי פה מקשיבה.

בעל זה, זה, לא יודע, אתה יודע מה מתחדש לי עכשיו? שאני לא יודע מה זה כי אף פעם לא הייתי. כי היא… כי שרי לא נתנה לי להיות. מה זה בעל. מה זה בעל. בעל זה להיות חבר הכי טוב בעולם. זה שאשתך אוהבת אותך בלי תנאים. 

מה זו אהבה בלי תנאים?

אהבה בלי תנאים? זה פשוט. אתה גבר. אל תגיד לי שאתה לא מבין למה אני מתכוון. זה שאתה מרגיש שאוהבים אותך. נו, בגלל מי שאתה. בלי לחלום שתהיה מישהו אחר. שתהיה כמו מישהו אחר. אתה מבין? התאומה הזאת היא תחרות שאני לא יכול לעמוד בה. אין לי דרך להבין את שרי כמו שהתאומה הזאת מבינה אותה. אפילו שהן לא בקשר, זה לא משנה. אני תמיד יודע שאין לי סיכוי. אתה מבין?

ואתה?

אני מה.

אוהב אותה בלי תנאים?

ברור!

לא. היא לא מקבלת ממנו אהבה בלי תנאים. מה זו בכלל אהבה בלי תנאים. האם לא היה שם שטר תנאים כשהתארסו?

היא לא מצליחה לחנוק את נחרת הגיחוך. מרימה יד בהתנצלות. מה יכולתי לעשות. לא השתלטתי. מעבר לחלון מישהו מפעיל מוזיקה. הצלילים משיגים את אוזניה. מזהה את איימי ווינהאוס. אי אפשר לטעות בקול החרוך שמילא את לילות נדודיה. לא מזהה את המילים, רק שומעת אותה שבה ואומרת: לא, לא, לא, לך, לך, לך. מתעקשת,NO, NO, NO  ושוב, GO, GO, GO.

לא. היא לא מקבלת ממנו אהבה בלי תנאים. מה זו בכלל אהבה בלי תנאים. האם לא היה שם שטר תנאים כשהתארסו? מעולם לא טרחה להתעמק בו, אבל אם להסתמך על כינויו, נישואים הם במקרה הטוב אהבה עם תנאים ובמקרה הרע תנאים בלי אהבה. ולא, היא לא תנהל משא ומתן על אהבתה ונאמנותה תחת לחץ הנטישה. מתחשק לה להצטרף אל השיר המסרב. אל הטקסט המשלח. 

שילך.

image_printלהדפסה

לקריאה נוספת

שתפו אם אהבתם

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן